בקעת הירדן

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
בקעת הירדן, יום ד', 4.7.2018. נורית פופר, רחל אילן, ד"ר יוסי גוטרמן (תעאיוש) ודפנה בנאי
04/07/2018
|
בוקר

נסענו לקהילות הבדואים בחומסה, אלה שגורשו מבתיהם מספר פעמים לאחרונה בתירוץ של "אימונים צבאיים" באזורם. ב-26.6.2018 בשעה 6.00 גורשו מבתיהן כל קהילות חומסה – 103 איש מהם 65 ילדים, 2 נשים בהריון מתקדם (אחת מהן עם תאומים), ושני ילדים עם תסמונת דאון – סה"כ 15 משפחות. באין להם לאן ללכת הם התיישבו בלב המדבר של עמק בקע המזרחי, ליד קהילת אל חדידיה. הסבל היה בלתי יתואר. 43 מעלות בצל (ואין צל) משש בבוקר עד שמונה בערב.

 בכל קהילה בה ביקרנו סיפרו את הסיפור הנורא על הפינוי, על החום, הקרינה, על הטלאים שאי אפשר היה לקחת איתם ועל הדאגה לשלומם. הנשים התלוננו גם על חוסר הפרטיות ואי היכולת להתרוקן כאשר הן מוקפות בגברים.

לאחר הביקור ערכנו התרמה והזמנו 10 סככות צל מתקפלות,  אותן נביא להם בשבוע הבא. עדיין מחפשים פתרון לשירותי נשים. כל זה בתקווה שלא יגורשו שוב בזמן הקרוב. גירוש מסוג זה נעשה בד"כ לפחות אחת לחודש. בחורף ובקיץ.

ומה שהכי מזוויע – באותו יום כלל לא התקיים אימון צבאי. לא היה כלום !!! זקנים, חולים, נשים וטף גורשו ללב השממה ב-43 מעלות צלזיוס מתוך שרירות הלב וללא כל תירוץ אפילו.

המשפחות, ברובן, קיבלו אותנו בשמחה ומאוד ישמחו אם נתלווה אליהם ונתעד את הפינוי הנורא.

לאחר הביקור נסענו לסמרה לראות אם תושבי המקום עזבו. המקום היה נטוש אם כי האוהלים, הפחונים והדירים עמדו במקומם מלבד אלה של מאהיוב היקר, אשתו וילדיהם. נודע לנו שלאחר שהתייאש מהחיים תחת האלימות והאיומים של המתנחלים, שהקימו לפני שנה וחצי מאחז בלתי חוקי על אדמותיו הפרטיות והחלו לבקר אותו באישון ליל בדהרה על טרקטורוניהם, ובגלל הקשיים של החיים בחום הנורא, ללא מיםinfo-icon והרחק מילדיהם שלומדים בטובאס (את בית הספר בן כיתה אחת, שבנו מתנדבים ב-2014, הרס הצבא ב-2016) – הוא  מכר את עדר הכבשים והעזים שלהם והם עברו לטובאס. כואב הלב. כך מצליח הכיבוש האכזר לטרנספר את תושביו הלגיטימיים של בקעת הירדן.

נודע לנו ששלוש המשפחות האחרות בסמרה עברו לטובאס הקרירה יותר, אבל רק למשך הקיץ ויחזרו בספטמבר. אינשאללה!

מצאנו במקום שני כלבים שהשאיר אחריו מאהיוב. רעבים וצמאים. מילאנו כלי שמצאנו בכל המים שהיו ברשותנו, אך לא היה  לנו מזון. בורהאן אמר לנו שהוא ניסה לשכנע אותם לבוא אליו, אך הכלבים הנאמנים מחכים לבעליהם וסירבו לעזוב את סמרה. אולי אם מתנדבים יביאו מזון כלבים יהיה אפשר למשוך אותם לבורהאן באמצעותו והוא ידאג להם.