צפון הגדה, ברטעה, טורה, עאנין: הכיבוש מלמד את הנכבשים זהירות בדרכים
14:40 מחסום טורה-שקד
משאית קירור גדולה עוברת למרחב התפר. אישה מעלה את שני בניה הפעוטים לתא הנהג ומטפסת לשם בעצמה. קצת קשה בשמלה ארוכה. עוד מכונית, אישה ונער עוברים למרחב התפר. איש אינו עובר לגדה בשעה זו. הלכלוך מדהים, ממש שדרת ניילונים ופלסטיקים משני צידי הכביש.
החיילים דייקנים, שערי המחסום כבר פתוחים, רק עשרה אנשים ושלושה טרקטורים עמוסי גרוטאות ממתינים למעבר (3). פעם נאמר לנו שהגרוטאות נמכרות למפעל מחזור בשקל וחצי לקילו. אדם נוסף מגיע כשאנחנו עוזבות. איננו ממתינות לנעילת השערים ב 15:30.
אנחנו חולפות על פני מחסום ברטעה. מגרשי החנייה, הרשמי והפרטיים, מלאים. מכוניות רבות חונות גם לאורך שולי הכביש בשני הצדדים.
המחסום כנראה אינו מאויש. רק הבטונדות על הכביש מאלצות את הנהגים להאט בשני הכיוונים. לפני המחסום יש שלט חדש בשלוש שפות, עברית, ערבית ואנגלית, ובו בקשה נמרצת ומוצדקת לא לחצות קו הפרדה רצוף. בכותרת, בעברית, חלאס! – ממש מחווה לשכנינו.
אנחנו חונות בצד הדרך ובקושי מצליחות לעבור ברגל בין המכוניות החונות והמתמרנות במגרש החנייה. מעולם לא ראינו אותו מלא כל כך. אנשים רבים חוזרים מהעבודה בשעה זו. הסככה החדשה עדיין אינה פועלת וקורת הבטון מסביבה משמשת כספסל. הסככה המשמשת לתפילה עדיין ניצבת במקומה. שלושה דוכנים מאולתרים של משקאות קלים וחטיפים דחוקים בין המכוניות. עולה בדעתי רעיון מוזר, אפשר היה לתכנן בצמוד לסככה החדשה דוכנים נאים וגם פינת תפילה מסודרת. סתם הזיה.
16:20 המכוניות, החונות והמתמרנות, עדיין דחוסות ואנחנו מפלסות ביניהן את דרכנו למכוניתנו.