ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן

צופות: 
רחל וייצמן, חסידה שפרן (מדווחת), שרלוט, אורחת,  סטודנטית  מגרמניה
04/06/2018
|
אחה"צ

מחסום עאנין, מחסום חקלאי, נפתח פעמיים בשבוע

הגענו למחסום בשלוש אחה"צ. המחסום כבר פתוח ועוברים טרקטורים ואפילו משאית. הרכבים עמוסים בגרוטאות, כיסאות שמיכות מזרנים וכו'. כולם עוברים מבלי שנבדקים.

התמונה האידילית הזאת העלתה בזכרוני את הימים שלא אפשרו להעביר דבר אל הכפר. שמורה בזכרוני תמונה של כיסאות פלסטיק שבורים שהפלסטינים ביקשו להעביר, אבל החיילים אסרו עליהם והם הושלכו על האדמה לפני המחסום. ליד עאנין יש מפעל מחזור לחומרים שונים שמשלם על הגרוטאות לפי משקלן. זו עוד דרך להרוויח כמה שקלים למי שנתקלים בקשיי פרנסה רבים, גם משום שחלקות הזיתים שלהם נמצאות מעבר לגדר. רק בעונת המסיק המחסום פתוח יום יום ובשאר ימות השנה אי אפשר לנצל את האדמה לגידולים נוספים, פירות וירקות לצריכה פרטית בעיקר.

הרכבים עברו, הולכי הרגל עברו לפניהם לפני שהגענו, ואז השערים נסגרו עד ליום חמישי בבוקר.

\מרחוק ראינו בתים של ההתנחלויות באזור והחלטנו לראותם מקרוב. הסברנו לאורחת מהו "מרחב התפרinfo-icon",  מהי חלוקת השטח לשלוש הקטגוריות A B C ולמי מותר לשהות שם, הזכרנו את הסכם אוסלו, שממרחק השנים נראה לנו מוזר. נכנסנו להתנחלות שקד לראות איך מהם תנאי חייהם. מונית גדולה עצרה וירדה ממנה אשה שבאה ככל הנראה מן הברכה. היא גם שאלה אותנו באדיבות מה רצוננו. הצבענו לכיוון אזור תעשייה והסברנו מדוע מפעלים יהודיים נמצאים על אדמה פלסטינית (שכחנו לציין שרוב עובדי המפעלים הם פלסטינים). מאוחר יותר ראינו טורים ארוכים של קבלנים ומעסקים מחזירים את הפועלים הפלסטינים שבונים את העיר חריש.
 

מחסום טורה-שקד

מחסום עתיר מתקנים שמתאימים לכבישים וצמתים: רמזור שפונה לשום מקום, זרועות ברזל שיורדות לבור ועולות ממנו לפי הצורך, וכמו תמיד התנועה קטנה ועייפה.

פגשנו איש טורה שמתגורר במרחק כמה דקות הליכה  מהמחסום בשטחו A, אבל חלקת הטבק שלו נמצאת בצד השני, בשטח C, מול המחנה הצבאי. הטבק מבשיל ועוד מעט צריך לקטוף, לייבש ולעבד אותו למכירה. ההגיון אומר שבבוא העת הוא יוכל להעביר את היבול אל ביתו דרך מחסום טורה הקרוב אבל למה להתיר משהו הגיוני שכזה? מטילים עליו להעביר את יבולו דרך מחסום ברטעה הרחוק משם יעבור דרך הכפר יעבד אל הכפר שלו, בנסיעה יקרה וארוכה. לכיבוש לא אכפת איך הפלסטיני מתפרנס. 

מה יכולנו לעשות זולת לתת את הפתקים של סילביה?

עברנו על פני מחסום ברטעה בדרכנו למחסום יעבד. כנראה שרבים מהפועלים כבר חזרו הביתה (רמדאן). הכביש מאמריחה למחסום יעבד דותן ריק מחיילים, לא ברכב ולא במגדלי השמירה. השער הצהוב שמקצר את דרכם של הפלסטינים ליעבד, סגור ונעול, כרגיל. גם המחסום ריק, בלי סימן לחיילים. התנועה זורמת, אנחנו שוב מפזרות פתקים, שאללה רק ירצה ויפעיל אותם.

 

בחזרה  למחסום ברטעה
אנחנו פוגשות משפחה מחמולת כבהא הגדולה. כזכור, בפיגוע שהיה ליד מחסום יעבד ,אחד המפגעים, שהרגו שני חיילים, היה בן  החמולה הענקית הזאת, שמפוזרת בברטעה על שני חלקיה, ביעבד ובכל הכפרים בסביבה. לכולם לקחו את אישורי  העבודה והם שופכים את ליבם בעברית, וכבר מכירים את השם סילביה.

יש עדיין תנועת מעבר בשרוול. כחמש נשים פלסטיניות שעולות בשרוול.

אנחנו חוזרות הביתה דרך חריש הנבנית.