א-תוואני (א-טוואני), דרום הר חברון, סנסנה (מעבר מיתר)
פרצות בגדר:
היה מעניין לראות איך נראות עכשיו הפרצות בגדר שליד מחסום מיתר, אחרי כל האירועים הקשים וכל מה שנאמר בנושא. הפרצות נחסמו עם תלתליות וכל מאה מ' בערך, הוצבו גם בטונדות, כשעל כל אחת מהן ניצב חייל על משמרתו -- לא צילמתי. נראה לכמה זמן יחסמו את מי שחייבים להביא לחם הביתה, באין להם מוצא אחר.
נסענו למשפחת עאוודה, החיה בוואדי שליד מבני המועצה האזורית מיתרים, דרום הר חברון. הם קוראים למקום מגוריהם וודאדי. משפחה שהן שתי נשים של גבר אחד ואחותו הרווקה. הם חלק מתפרוסת של אוכלוסיה באזור. ספק רועים, ספק פלאחים, כשכל משפחה מתמקמת באיזה וואדי, רועה את צאנה ומגדלת בעיקר שעורה. מקורם מסמוע אבל הם מבלים את רוב ימות השנה במקום הזה, וחוזרים לסמוע לעתים רחוקות.
יש להם ביחד כ-חמישה עשר ילדים שלומדים בסמוע, ולכן לא באים כמעט למגורים האלה. בחורף הם נמצאים במערות שליד. ראינו אותן מהכביש לא רחוק מהפילבוקס הגבוה הניצב בצומת הפניה לשני. בקיץ ב"אוהלים" במקום שהיינו. היו לנו המון בגדים, משחקים וציוד לביה"ס. הנשים, עם ילדה אחת קטנה, מאד שמחו לקבל את הכל. לשאלתנו על התנהלות השלטונות אמרו שאיש לא מפריע להם וזה אורח חיי המשפחה כבר שבעים שנה לפחות.
א-תוואני:
נסענו לבקר את משפחת באסל ונאסר אדרא בא-תאווני. צום הרמדאן משפיע על סדר היום של כולם --מאחרים לקום ונראים עייפים מכרגיל. הם מספרים שהם סובלים ממתנחלי חוות מעון בתדירות יום יומית כמעט.
למשל אתמול, יום א, ירדו שבעה מתנחלים לוואדי כדי להבריח את הרועה. למזלו היו שם גם שלושה פעילים ישראלים, שמתנדבים להיות שם כל הזמן וללוות את הרועים. הפעילים נעמדו מול הפורעים והחלו לצלמם. ואז הם ברחו. הצבא מגיע לפעמים אבל מה שעוזר באמת זאת נוכחות המתנדבים.