קלנדיה - הלבנת הכיבוש?

בטרם אצייר תמונה ורודה של מה שהיה בעבר ממש תופת, אצטט מה שפלסטינים אחדים אמרו לי: "ובכל זאת הוא עדיין מחסום."

נדמה לי כי כל מי שיראה המסוף החדש כצופה מבחוץ באמת יתרשם ממנו...הוא נקי, מלבד כאשר נכנסים דרך המעבר מישראל.

סככת ההמתנה הישנה, הגדושה בזכרונות לא נעימים, עומדצ שוממה.  אני מדגישה את השממה ואת העזובה, כי נדמה שהן נושאות את רוחות הרפאים של הזכרונות האלה ושל הנפשות המסכנות אשר עברו בה.

המסוף החדש מואר היטב, אין את הדוחק שהיינו רואים בעבר, אנשים אחד מעל לשני, וההתקדמות היא באמת מהירה ויעילה.  אך זכורות לי אותן פעמים בהן הבאנו אורחים לצפות באימת המצב כאן, וגם את הצלמים שהבאנו.  כאשר אלה יבואו כעת לקלנדיה, כמה מהם יכירו מה שקורה מאחורי הקלעים של התמונה הנעימה הזו:  הגדה המערבית, חברון, אלימות המתנחלים, החיילים המגבים אותם ונותנים להם יד חופשית, הפלישות לבתים מדי לילה, ילדים עצורים – אפילו מתחת לגיל 12 – העצים הנגדעים, בתי הספר הנהרסים, הבתים הנחרבים.  ואני שואלת את עצמי – האם בקלנדיה יטויח הכיבוש? בלי לציין, כמובן, כי לא כל אחד יזכה באישור לעבור פה לישראל.

לא היו פה אנשים עם מוגבליות בעת שהייתי, ואיני בטוחה איך להביא לתשומת ליבם של החיילים כי הדלת עליה כתבה רונית או אינה היא באמת נחוצה.  הייתי מבולבלת-מה כאשר עברתי ולא שמתי לב לכל הפרטים שהיה עלי לתת להם את הדעת, וגם שכחתי לשאול את החיילים אודות תקנת השעה 08:00.  גם שכחתי לשאול בנוגע לשירותים, ויש לי הרגשה מאוד לא נעימה כי אין כאלה.  ראיתי רק את השלט.

איני רוצה להביא בשורות איוב.  אני רק מקווה כי הכניסות השונות תשארנה פתוחות, וגם כל האשנבים בפנים, ושלא יטילו עונשים שרירותיים וסגירות פתע כאשר לחיילים דרושה הפסקה או כאשר יש פיגוע היכן שהוא.

ענת הפנתה את תשובת ליבי לכך כי – שלא כמו בקלנדיה מקודם – החיילים המוצבים מעלינו נראים בבירור, אך כאשר היא בקשה לצלם אותם חיילת דרשה מלמעלה שהיא תחדל.

כפי שכבר נכתב, מוכר הבייגלה נותר בחוץ בקור.  הוא אמר כי בימים גשומים לא יוכל לעמוד שם, ולא מתירים לו לעמוד בצמוד לכניסה.

לקיוסקים האחרים יש מקומות קבועים ולעובדיהם הגנה מסוימת, אבל לו אין. אני תוהה האם יוכל לארגן לעמצו מקום

במעבר המכוניות עדיין בלגן.  בפעם הבאה אשתדל לעקוב אחרי מכונית אתת לדעת כמה זמן לוקח לעבור.  מכוניות מגיעות משני הכיוונים, כך שקיימת בעיה, ומזל שלא הגיעו אמבולנסים בזמן שהיינו שם.

לעומת זאת, כל מי שדברנו אתו מרוצה מאוד מהשינוי.  כולם חייכו.  נדמה שאנשים הגיעו בנינוחות רבה יותר, לא בריצה.  שוב נאמר לנו כי העובדים יכולים להתעורר בשעה מאוחרת יותר.  הנשים במיוחד אמרו כי הן מרגישות הרבה יותר בטוחות.  היה לי מזל כי ענת גם לומדת ערבית ועבדנו טוב ביחד.  אחת הנשים המבוגרות אמרה כי מאחר ויש לה אישור היא יכולה לעבור לפני 08:00, אך ההוראה עודנה תקפה לאלה בלי אישור.  אף כי אין לנו אותה גישה כמו קודם לעובדים או לחיילים, המעבר לוקח הרבה פחות זמן עכשיו, והיות ואנשים אינם כל כך ממהרים ניתן לשוחח אתם ולעקוב אחרי תהליכי המחסום.

אך מחוץ למחסום האזור שוב דומה למזבלה, ומטונף.  הטיוח מסתיים פה.