ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן
15:30 מחסום טורה-שקד
דבר לא קורה כאן. מכונית בודדת מגיעה ואפילו לא מטריחה את החיילים. מישהו יורד ממנה והיא שבה על עקבותיה. עוברות בח'ירבת אל רעדיה (שהחשמל עדיין לא הגיע אליה) ומצטיידות בזיתים משובחים.
16:00 מחסום יעבד-מבוא דותן
חולפות על פני מחסום ברטעה ההומה. חיילים רבים מן הרגיל נצפים בין אמריחה למחסום יעבד וגם תנועת המכוניות רבה מאוד. מתחילה שעת השיא של ההסעות ממחסום ברטעה לג'נין וסביבותיה. בתוך המחסום הוזזו כמה קוביות בטון הצידה והזגזוג בתוכו נעשה פחות חד. מכוניות מצליחות לעבור בו בזהירות בשני הכיוונים בו-זמנית. כרוז צהלי מכריז על זריקת אבנים ליד אחד הפילבוקסים. שני חיילים, האחד מרחובות והשני מהתנחלות בית אל יוצאים מהמתחם המוגן, בתחילה מתוך דאגה לשלומנו ואח"כ הם מגלים עניין. אנחנו "מבלות" איתם בשיחה כחצי שעה שלעיתים עולה לטונים גבוהים, בעיקר כשמדובר בעובדות היסטוריות. ולא, הם ממש לא מסוגלים לתפוס את עצמם כחיל כיבוש וכמובן, לא חוסכים מאיתנו את "משפט המחץ": "מסכנים יש בכל מקום, גם אצלנו, למה אתן לא דואגות להם?" אך לבסוף, המתנחל נפרד מאיתנו בג'סטה כנה של דברי הערכה על הדבקות שלנו בערכים שחשובים לנו.
בדרך חזרה תכונה רבה מולנו, שתי כבאיות וכמה כלי רכב צבאיים ממהרים לאנשהו.
17:00 מחסום ברטעה-ריחן
מגרש החניה כל כך צפוף ומבולגן שקשה לצלוח אותו אפילו ברגל. אנשים מגיעים כל הזמן, נאספים ונוסעים הביתה. הנהגים שכבר עשו כמה נאגלות אומרים לנו בחיוך שראו אותנו מתווכחות עם החיילים במחסום יעבד. אליה מתחזקת עם כוס קפה ואנחנו מצטיידות בכל מיני ממתקים ומאפים ("קחי, קחי, עוגת קפולסקי") בכל דוכן כדי לא לקפח איש מהם.