קלנדיה, אחרי החגים, התורים שוב משתרכים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
03/10/2018
|
בוקר

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך. בחוץ חשוך ונשמעת קריאת המואזין. קבוצת תפילה מתארגנת על המדרכה ליד החניה בצד הישראלי. גם בכניסה למחסום מתפללת קבוצה נוספת. חיכינו לרגע מתאים לעבור בין השורות  כדי להיכנס.

כשהגענו לצד הפלסטיני היו 5 עמדות בידוק פתוחות רוב הזמן, אבל התורים הגיעו עד מחוץ לסככה. עם זאת קצב המעבר בשלב זה נראה סביר. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל בסככה וגם דוכן הפלאפל ודברי מאכל, החדש יחסית. מכרנו ח' יושב על הספסל. לדבריו יכול היה לעבור בימי החג בלי קושי, כך שלא היה כנראה סגרinfo-icon ממש. הוא עבד קשה מאוד כי היו מבקרים רבים בשוק מחנה יהודה במהלך החג, וכעת הוא מותש. רק כאשר נפתחו הקרוסלות קם והצטרף לחבריו שבתור המתקדם.

אחרי 6 היו כבר אנשים רבים ממתינים לפתיחת השער ההומניטרי. כאשר התחלפו החיילים באקווריום (משם מפעילים את הקרוסלות שבקצה המכלאות), החייל החדש שהגיע לא הבין מה הם עושים שם ואמר להם ללכת לתור הרגיל. שאלנו אותו למה, האם לא אמור להגיע מישהו מהמת"ק לפתוח? הוא התפלא על השאלה. כנראה שהוא חדש במקום. הבהרנו שאמורים לפתוח בשש. האנשים הממתינים יודעים זאת גם הם ולכן נותרו ליד השער. ואכן אחרי כמה דקות הגיע חייל מהמת"ק ואחריו מאבטח, והשער נפתח ב-6:20.

בינתיים האיר השחר ויצאנו החוצה לראות מה התחדש. עוד קודם ראינו בחשיכה דוכן-בוטקה חדש שמוצב בחוץ, ליד הכניסה למעבר. כשהאיר היום התברר שזהו דוכן שמופעל ע"י מכרנו אימן, שהוא ובני משפחתו הפעילו את הקיוסק שהיה במקום בעבר. לדבריו עכשיו שוב מתירים להם להציב כאן דוכן והם גם קיבלו רשיון לפתוח קיוסק במחסום המחודש, כפי שיהיה לאחר גמר ההרחבה.

בחוץ ראינו שכעת מאפשרים כבר למוניות ומיניבוסים להיכנס אל המחסום. כאשר מגיע מיניבוס השער הצהוב נפתח כדי לאפשר לו להיכנס. כנראה נשלט מרחוק ע"י מצלמות. בדרכנו חזרה פנימה פגשנו את מכרנו המורה. האישור שלו עדיין לא חודש ולכן אינו יכול להיכנס דרך השער ההומניטרי כרגיל. החל משעה 8 הוא יכול לעבור, כי גילו מעל 55. אבל ללא אישור הוא יכול לעבור במחסום קלנדיה רק בימות החול, ואילו בשבת עליו לנסוע עד מחסום 300 (בית לחם) כדי לעבור. בשני ימי חג הסוכות (שחלו בימי שני) לא נתנו לו לעבור גם משם.  

לקראת 7:30 התורים התקצרו והיו כבר בסככה בלבד, אבל עדיין הגיעו עד קצה. לכן כשצלצל אלינו מוחמד, החולה מהבקעה שאנו מסיעות להדסה, ואמר שהוא כבר בצד הישראלי – עברנו דרך השער ההומניטרי אל עמדות הבידוק ותוך כ-10 דקות היינו בחוץ.