חברון, דרום הר חברון

בדרך בכביש 60 לא נצפו אירועים חדשים.

נפגשנו עם החברות ליד מערת המכפלה.

תחילה הלכנו לביתו של רבחי ידיד מאז ימי הים שגר מאד קרוב למערה. הלכנו לביתו דרך הכניסה למוסלמים. הוא ומשפחתו קיבלונו בשמחה והתעקשו שנישאר לארוחת צהרים.

אחר כך הלכנו לפגוש את אבו עיישה היה חשוב להיות שם אחרי אירועים קשים שעבר בשבועיים האחרונים גם מחיילים וגם ממתנחלים.

מכיוון שסיפר על קשרי ידידות הסטורים עם משפחת עזרא, ביקשה אירית לפגשו לספר לו על קשריה המשפחתיים עם משפחה זו ולשמוע ממנו שוב פרטים על היסטוריית הקשרים עם יהודי חברון עד 1948.

בטרם נכנסנו פגשנו את ברוך מרזל. סיבת הימצאותו שם התבררה מאוחר יותר.

האיש ה"יפה" הזה קידמנו בשאלה :"תגידו לא מספיק שאתן במחסום ווטש. למה כולכן מכוערות."?

אריאלה ביררה אם יש לו מראה בבית ואני אמרתי לו שהוא, תוכו כברו, מכוער מבפנים ומבחוץ.

לפחות שתק אחר כך.

בשבתנו בביתו של אבו עיישה, הנמצא ממש ליד עמדת החיילים בדרך לתל רומידה, שמענו הרבה רעש. אבו עיישה חשב שהמתנחלים התקהלו בחוץ בגללנו והצבא שם כדי למנוע אירוע כל שהוא. אבל בצאתנו מביתו בתום הביקור, התברר שלא אנחנו החשובות פה היום.

אלאור אזריה עם פמליה גדולה הוזמן אחר כבוד לביקור בזירת הפשע. ואנחנו ראינו אותם במעלה תל רומידה.

הרבה חיילים לחוצים היו שם וגם אמבולנסים ליתר בטחון, וגם עופר אוחנה כמובן, שגידף שוב את עמאד אבו שמסיה הצלם מ"בצלם."

כך הם בונים את נרטיב הגבורה שלהם.

אני מקווה שמשרד החינוך תחת ניהולו של נפתלי בנט לא יכניס את הסיפור הזה לספרי הלימוד החדשים.

בדרך חזרה ברחוב השוהדא הייתה הדלת המולחמת של מש' זהירה מלאה בכתובות חדשות:

בית כלב בן יפונה

 ל הבית הזה פלשו הערבים בצורה בלתי חוקית." (תמונה למטה)