בוקר עמוס ביותר בקלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
03/05/2017
|
בוקר

בוקר עמוס ביותר בקלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. עדיין חשוך וגם די קריר. לא ראינו הפעם קבוצות גדולות של מתפללים. כבר כשהתקרבנו ראינו שהתורים ארוכים ויוצאים אל מחוץ לסככה לתוך החניה. מוכר הבייגלה במקומו הרגיל, וגם הקיוסק כבר פתוח. מוכר הבייגלה מספר שהתורים החלו בשעה מוקדמת מאוד, כבר ב-4:30 לערך. היום חזרו לעבודה לאחר סגרinfo-icon, חלקי לפחות, שהחל כבר במוצ"ש, לרגל יום הזכרון ויום העצמאות. החייל שבמשמרת לא פתח את כל הקרוסלות וקם קול זעקה. בסופו של דבר הוא שמע ולהבא פתח את הקרוסלות לכל התורים.

בשעה 6 חילופי משמרות באקווריום ומגיעים גם מאבטחים, שוטרים וחייל מהמת"ק. ניסינו לברר עם מכרינו מה בדיוק קרה באירוע הדקירה של הנגדת מהמת"ק בשבוע שעבר, אך איש לא ידע לומר. מוכר הבייגלה כבר היה בחוץ (בד"כ הוא יוצא החוצה אחרי שהיום מאיר והתורים מתקצרים) ומכרינו האחרים עברו אחרי או לפני האירוע. היום השער ההומניטרי נפתח ב-6:10 לערך, ומאחר והיה עומס גדול כל כך החייל מהמת"ק נשאר אפילו עד אחרי 8. ב-7:50 הוא החל להכניס את האנשים המבוגרים שעוברים ללא היתר, ויכולים להיכנס משעה 8. קודם לכן בשלב מסויים הגיעה אשה עם תינוק בעגלה ועוד ילד קטן. היא היתה צריכה להגיע איתם לתור רפואי והציגה מסמכים לחייל המת"ק ולמאבטח. ככל שהצלחנו להבין לא היה לה היתר, כי המת"ק היה סגור. למרבה המזל כוחותינו גילו הפעם רגישות ולאחר בירור בקשר היא הורשתה לעבור. המאבטח אף ליווה אותה לעמדות הבידוק ודאג שיפתחו לה את השערים כדי שתוכל לעבור עם העגלה.

התורים היו בד"כ מסודרים, אך מדי פעם היתה קריסה של התור השמאלי, הקרוב יותר לאקווריום. התור הזה מועד לפורענות, כי בתחילתו הקצה השמאלי פתוח ולא תחום בגדר כמו הצד הימני ושני התורים האחרים. כשהתור מסודר מאפשרים לנשים להשתלב משם. אך כשמתחילים לנסות להיכנס משם אנשים שנדחים מהתור ההומניטרי ואחרים, הממתינים בתור מאבדים את הסבלנות, מתחילות דחיפות ומהר מאוד התור קורס. בד"כ זה מביא לקריסה של כל שלושת התורים, ואנו עדים למראה הקשה של ערימת אדם דוחפים וזועקים. הפעם קרס רק התור השמאלי, ושני התורים האחרים נותרו מסודרים. זה חזר על עצמו מספר פעמים במהלך הבוקר הארוך הזה.

מוקדם יותר פגשנו את מכרנו ח', שהיה בעבודה גם בימי הסגר. הוא עובד שנים במאפיה בשוק מחנה יהודה. הוא מספר שהוא כעת בסכסוך עם בעל הבית שלו. בסגר הקודם הוא נשאר בבית וסגר את הטלפון ובעל הבית כעס עליו בשל כך וטען בפניו שיכול היה להגיע למרות הסגר. מאז הם לא מדברים, אך ח' ממשיך כמובן לעבוד, והפעם הלך לישון בבית מכרים יהודים והגיע לעבודה. בערב יום העצמאות עבדו כל הלילה. קצין מג"ב, שח' מגדיר אותו חבר, "חיבק" אותו בידידות כביכול ושאל אותו מה הוא עושה כאן כשיש סגר. את סימני הטפיחה ה"ידידותית" שטפח על אפו ניתן לראות עד עכשיו. גם ס', שאני מכירה מזה שנים, סיפרה לנו שישנה יומיים אצל בנה, שגר בעיר העתיקה, כדי שתוכל להגיע לעבודה. אתמול בערב חזרה הביתה, להתקלח ולהחליף בגדים בנוחות.

רק ב-8 לערך התורים התקצרו היו כבר בסככה בלבד. הצטרפנו לתור השמאלי שנראה היה שהוא מתקדם כעת במהירות. אך זו התבררה כאשליה. בכל פעם העבירו בתור הזה רק 4-5 אנשים, או אפילו פחות. בתורים האחרים עברו הרבה יותר, כרגיל. לא ברור אם זו היתה תקלה בקרוסלה, או מעשה מכוון של מי שהפעיל אותה. המעבר ההומניטרי נסגר ב-8:20 לערך. רגע לאחר שהחייל מהמת"ק עזב את המקום הגיע אדם בכסא גלגלים. השוטרים והמאבטחים שנותרו במקום היו ספונים כעת בתוך האקווריום ולקח זמן עד שהבחינו בו, אך אז פתחו לו כמובן את השער ההומניטרי.

התור שלנו התקדם באיטיות רבה ולקח לנו כמעט שעה (!) לעבור. רק כמה דקות לפני 9 היינו סוף סוף בצד הישראלי, מותשות. מזל שלנו - בניגוד לפלסטינים – לא חיכה לנו עוד יום עבודה מפרך...