מחסום חבלה - הפועלים ממתינים בחום לפתיחת השער שלא נפתח בזמן

יצאנו לפגוש את ז' ולהביא לו המון חבילות שהתקבלו בתרומה. ז' פגש אותנו עם ס', אשתו, ביציאה מנבי אליאס. שניהם נראים רזים ועצובים. ז' שאל אם נוכל לעזור לו בשכר דירה. קשה להם.

בדרך חזרה למשתלות ראינו מימין לכביש עבודות בנייה נרחבות, כנראה שמרחיבים את צופים, על אדמות פלסטיניות כמובן. הרי הכל ניתן לנו על ידי אברהם אבינו, ואין דבר כזה ״אדמות פלסטיניות״. ובימינו אלה בכלל, מי יכול לעמוד מול המתנחלים. 

נסענו לע'. הוא צם ולכן לא ישבנו לשוחח אתו על כוס קפה כמו תמיד. הוא אמר שפותחים את השער ב13.20, אז הגענו לשם. כל הפרצות בגדר סגורות בתלתלי תיל וברשתות. השער להולכי רגל נעול. אין אפשרות לעבור אם השער סגור. והשער סגור,

החיילים דוקא הגיעו, (באחת וחצי בערך), אבל הם יושבים במכונית הממוזגת ולא פותחים. בחוץ חם מאוד, וכבר התאספו כחמישים פועלים ושש מכוניות. הפועלים בצום, לא אכלו ולא שתו משעה מאוד מוקדמת בבוקר. נראה שאת החיילים זה לא מענין. הם מחכים ליחידה נוספת שצריכה להגיע ולא מגיעה. את זה אומר לנו אחד החיילים, שזיהה חוסר סבלנות אצל הממתינים, והחליט להסביר למה לא פותחים.  היחידה שאמורה להגיע חדשה בשטח, הוא אומר, אז הם התבלבלו במיקום השער. ובלעדיהם אי אפשר להתחיל. הם מאבטחים את הפותחים, או להיפך.. 

קרוב לשתיים בערך מגיעים המתבלבלים. ואז פותחים במהירות את השערים, ונותנים לכולם לעבור בלי כל בדיקה. יפה, נכון? 

אנחנו מנצלות את הביקור במשתלה לקניות של שתילים זולים להפליא, שיהיה לנו משהו משמח אחרי הביאוס. נפרדנו מע' וחזרנו הביתה. פעם היינו אומרות- חזרנו לנורמליזציה, היום אנחנו לא יודעות למה אנחנו חוזרות..