אמנייזל, דרום הר חברון, סוסיא

היום נסענו לבקר בסוסיא את עאזם נוואג'עה ומשפחתו ואצל מחמוד אבו קביטה ומשפחתו החיים בצמוד להתנחלות בית יתיר.

מחמוד אבו קביטה שומר על חיוך וחוסן מעוררי הערצה למרות שנאחז בנחלת אבותיו תוך מאבק מתמיד ברשויות ובמתנחלים ומגדל עשרה ילדים מבלי שמורשה לבנות בית נורמלי. צמוד לביתו, עמודי חשמל וחוטים המזרימים חשמל אבל רק להתנחלות, לא אליו. הוא מייצר חשמל סולארי ובעזרת הרוח, ללא מדינת ישראל. הוא שקוף .

בקיץ שכבר החל ישנים חלק מהילדים ככה.

ילדים הולכים כל יום קילומטרים, חוצים את מחסום מצדות יהודה כי בית הספר שלהם נמצא  מעבר לגדר ההפרדה, באימנזיל.

האוטובוסים של ילדי דרום הר חברוו חולפים על פנינו, עם ילדי ההתנחלויות.

ל-20 ילדי משפחת אבו קביטה אין זכויות ולא חלק בסידור למרות צמידותם להתנחלות .

ככה נראה הבית.

כדורי גבינת העזים מתייבשים בשמש

יש לו עדר יפה שיכול היה לפרנסו היטב. שיתנו לנו לחיות, זה מה שאני רוצה, הוא אומר, זה הכול, אלוהים נתן לי הכול אבל מדינת ישראל רוצה לקחת ממני.

סוסיא הערבית נראית ככה.

עזאם כתמיד חכם וחזק, יכול ללמד רבים מאתנו עברית והיסטוריה ואשתו מאירת עיניים ומארחת למופת ב"בית" - האוהל שלהם. היום גם שרה בתם וחביב הנכד.

עכשיו זה השקט שלפני הסערה, הוא אומר. אנחנו חיים בצל החשש. עוד חודשיים יוחלט סופית האם יפנו אותנו או לא. מזל שיש פה כל הזמן אנשים מכל העולם ואתם וזה בטוח עוזר לנו. אנחנו לא נזוז מפה. פה נולדתי וכאן אשאר הוא אומר. למרות הכול, בכל פיסת אדמה שרק ניתן בינות לסלעים נוטעים עץ שותלים פרח.

צינורות המים ועמודי החשמל שלידם לא מיועדים להם, רק להתנחלות סוסיא המעטירה על שכונותיה החדשות.