דרום הר חברון, סימיה

צופות: 
יהודית ק' (מדווחת) ומוחמד ד'; תרגום: טל ה.
03/02/2019
|
בוקר

במידה מפתיעה לבוקר יום ראשון, מחסום מיתר היה פתוח יחסית.

ראינו מספר גדול יחסית של אנשים המנסים לחצות ללא היתרים שהושבו בחזרה או שניסו להסתתר מהמשטרה. כל המחסומים בכבוש 60 היו פתוחים. בדרכנו בחזרה נכנסנו לכפר הפלסטיני סימיה, שם הרסו שלטונות ישראל בית ספר לפני חודשיים. רכב של המינהל האזרחי נראה בכפר, עם שני בחורים שהסתובבו כבעלי בית. הדבר יצר מתח רב בקרב התושבים, בעיקר המורים. בית הספר משוכן כרגע באוהלים למרות שהלימודים בהם בוודאי לא נוחים במיוחד, בעונה זו של קשם וקיר. שיחת נימוסין התקיימה עם הבחורים מהמינהל האזרחי. הם הבטיחו לנו שאין להם עניין בבית הספר הזמני והם רק רוצים לוודא שאיש אינו בונה על חורבות בניין ביזנטי התומכות באחד הבתים, ולהבטיח שעתיקות אלה מסומנות ומוגנות.

יפה וטוב בהתחשב בעובדה שארכיאולוגים אלה פולשים ושכרם משולם על ידי כוח זר (ישראל!) ואין זה מעניינם כלל להיות שם. הארכיאולוג שמואל ה. סיפר לנו שהמקום עמד באם הדרך, על תוואי סחר חשוב בין מצרים וסוריה (איפה הייתה פלסטין?) והיה מיושב בצפיפות בתקופה הביזנטית. אמנם הוא דיבר בנימוס רב, לא עלה בדעתו שצאצאי אותם כובשים שונים הם הם תושביו העכשוויים של הכפר, לפחות בתיאוריה. גם לא היה לו מושג על סלילת כביש 60 והשפעתו על הכפר, כשהוא חוצה את הכפר לשניים ומקשה על התקשורת בין שני החצאים. כביש הומה זה אף מסכן את מי שמנסים לחצותו: זו הייתה אחת הסיבות לפתיחת בית הספר השני במדרון הצפוני של הכפר.

מכתב שהתקבל ממשרד הביטחון טוען כי קיימת אפשרות הסעה הממומנת על ידי אונר"א לילדים הרוצים להגיע לבית הספר העיקרי בחלק המזרחי של הכפר. קיימת גם אפשרות להגיש בקשת בנייה שתופנה אל המינהל האזרחי. אשרי המאמין...