הצבא מגיע לעזון מידי יום
בדרך לעזון, התחנה הראשונה שלנו, שורה ארוכה של רכבים ממתינים לנהגים, מיד אחרי מחסום אליהו. מצד ימין כלים כבדים ממשיכים בסלילת הכביש.
עזון – פורקות חבילות בביתו של ז'. 3 ילדיו בבית בחופשה עוזרים בסחיבות. ז' מחכה לתור שנקבע לו בהדסה בעוד מספר ימים. מי ייתן ויעזרו לו לחזור לחיים נורמליים ולמצוא עבודה.
הצבא מגיע לעזון מידי יום. הרכבים הצבאיים מטרידים את הילדים והם זורקים עליהם אבנים. וכך מתחיל עימות מיותר. מה יש לצבא לחפש בעיירה הזאת? שיתנו להם לחיות בשקט. בכניסה לעזון לא היו חיילים.
ממשיכות לנבי אליאס. למרות בניית הכביש החדש העוקף את העיירה, רבים מהשלטים כתובים בעברית ובעל המוסך סיפר שהרבה ישראלים מגיעים אליו והוא אינו חסר עבודה. (ברור, הישראלים אוהבים לשלם פחות ....) לא בטוחה שבעלי העסקים האחרים היו עונים אותה תשובה. חלק מהחנויות נראות די ריקות.
חבלה - הגענו בשעה 13:45 והשערים במחסומים היו כבר פתוחים. תנועה ערה של רכבים משני הצדדים, בעיקר יוצאים למשתלות, עמוסים בשתילים. למרות המאמצים להוסיף רשת צפופה לגדר, משמאל אין בכלל דלת לעוברים ברגל, ומימין פתח שגם כלי רכב (4X4) יכול לעבור דרכו. במשמרת הקודמת ראינו שהעבירו רהיטים דרכו דקה אחרי נעילת השערים ועזיבת הרכב הצבאי. נו, אז בשביל מה??
משאית אחת לא עוברת. לא הצלחנו לברר מדוע ולא ברור מה היה בסוף.
פלסטינית חביבה מספרת לנו שהיא אלמנה ועומדת לעבור ניתוח והיא קצת מפחדת. הסכימה להצטלם.
ביקור במשתלה. קניות, תה וסיפורים.