ג'יוס, מחסום ח'רבת עסלה (1231), מחסום פלאמיה דרום (935), מחסום פלאמיה צפון (914), עזבת אלטביב, עסלה

צופות: 
אנאלין קיש (מצלמת), צביה שפירא (מדווחת).
03/04/2016
|
בוקר

4.55 יצאנו מרעננה לכביש 55. מזג האויר קריר, ערפל כבד מכסה את האיזור ואנאלין נוהגת בזהירות. אין איש ברחובות עזון וג'יוס, גם לא צבא. הגענו לכפר ג'מאל וממנו פונה הדרך

לפלאמיה צפון: הדרך החדשה אינה סלולה אך רחבה ועליה כורכר וחצץ.   הגענו לשער ב5.35, היו מעט אנשים ורק טרקטור אחד. פגשנו שם מכרים מהמשמרות הקודמות שלנו.   החיילים הגיעו ב5.55 אבל עמדו חסרי מעש וחיכו. בינתיים מספרים לנו הפלסטינים כי מדי פעם מגיע לשער הזה חייל ששמו בנימין שממש מתעלל בהם, משפיל אותם, סוגר את השער לפני שכולם עוברים. הבוקר הוא לא הגיע. אנחנו מבטיחים לברר מי זה הבנימין הזה.

 עברה השעה 6.00 והחיילים עדיין משתהים. התור הולך ומתמלא ומגיעים עוד ועוד עגלות רתומות לטרקטורים. אנחנו משתוממות על אורך הרוח של החקלאים שעומדים בשקט ולא מתרגזים. זה המחיר של הישרדות בתנאי כיבוש – האדם הופך לנכנע לכל גחמה של הכובש ובלבד לשרוד. חייל המשטרה הצבאית שמוכר לנו מהמשמרת הקודמת תופס עמידה אדנותית ומאפשר כל פעם רק לחמישה אנשים לצעוד לכיוונו. מהעבר השני של השער האחרוי שוב עומדים הפלסטינים כדי להציג את תעודת הזהות שלהם. כנראה מהפחד של הסכינאות הם צריכים לעמוד מרחוק ולהושיט את תעודת הזהות מרחוק, ואסור להם להתקרב אל החייל הבודק את תעודות הזהות.

2 צעירים מגיעים ולא מאשרים להם לעבור בשער כי האישור הוא למחסום "צופים" בלבד.

החייל מהמשטרה הצבאית דורש מאנאלין להפסיק לצלם. כשהוא בגבו אלינו אנאלין ממשיכה לצלם.

6.40, השער נסגר אחרי שאחרון הפלסטינים והפלסטיניות עברו.

פלאמיה דרום: אנחנו נוסעות מהר בדרך המחברת את פלאמיה צפון עם פלאמיה דרום.

הגענו ביחד עם החיילים. אותם השוטרים הצבאיים שפגשנו קודם. כאן עוברים פחות טרקטורים ופחות חקלאים כולם מג'יוס. מתלוננים שהמרחק מהכפר גדול ולא מבינים למה לא פותחים את השער הקרוב לכפר. נו, למה???   יש כבר פרצופים מוכרים ונפנוף ידים לשלום כמו בין מכרים.

ג'יוס דרום:    אנחנו נוסעות מהר דרך השדות ועולות לג'יוס ומשם לתחנת המוניות שם עוברת הדרך לשער.

הגענו בדיוק בשעה שהשער אמור היה להיפתח אבל לא ראינו סימן לחיילים ולא לחקלאים. לא ברור אם כבר עברו, ואולי לא היו חקלאים היום? זהו שער שבקושי עוברים בו חקלאים.

חירבת עיסלה:  לחירבת עיסלה אנחנו נוסעות דרך עיזבת טאביב ומגיעים ביחד עם אותם חיילים שאנחנו מכירות מתחילת הבוקר. עובר רק אדם פלסטיני אחד בשער. עדר הכבשים והרועה שראינו לפני שבועיים מגיע גם הוא בדיוק באותו הזמן אך לא עובר בשער. כשהחיילים עומדים לסגור את השער המ.צ. מתקרב אלינו ומבקש שלא נצלם כי כל השטח הזה הוא שטח צבאי."אתן אומרות שכאן יש כיבוש אבל מה שנכון הוא שכל השטח הזה הוא שטח צבאי כי הצבא שולט כאן אז לכן אסור לצלם. ואם תצלמו אני יכול לעכב אתכן 3 שעות עד שתבוא המשטרה לעצור אתכן" אמר והסביר שאנחנו עומדות כשהוא "עומד עמידה טקטקית" ואת זה אסור לצלם. שאלנו" תסביר בבקשה מה זו עמידה טקטקית?" והוא מדגים לנו עמידה בפישוק עם נשק שלוף "זו עמידה טקטקית, ואת זה אסור לכן לצלם". למה? כי זה סוד צבאי? "כן, אסור לכן" והוא כל כך בטוח בצדקת דרכו, ולא שם לב לסתירה שדבריו על הכיבוש והשלטון הצבאי במחסומים.

כשעזבנו לכיוון עיזבת טאביב יצרנו קשר עם מוסא טאביב ואנאלין קנתה ממנו שמן זית. נכנסנו אליו לבית היפה והחדש שבנה, הכל מצוחצח ונקי ומרווח. זכרתי איך נראה הבית כשרק בנה אותו והיתה לי שמחה בלב שבכל הכאוס שמסביב אנשים מצליחים לבנות לעצמם בית יפה וקן משפחתי חם ונעים.  התכבדנו בעוגות טעימות שאשתו (ג'אנה) אפתה. הוא חוסך עכשיו כסף לקנות מכשיר שמיעה נוסף לאוזן השנייה לבתו החרשת. קיבלנו ממנו הזמנה להגיע להפגנה שתתקיים ביום שישי בצהרים.