קלנדיה - חיילת במחסום שרה בקול "...אני בן גביר..."

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן
02/11/2022
|
אחה"צ

ביום אחרי שכדברי הקלישאה "העם אמר את דברו", ברחתי מהמציאות והיא רדפה אחרי.

 - מה את אומרת על בן-גביר? – ביבי חזר לכם עוד פעם, - בן-גביר הכי נורא, - שיעזור לנו האלוהים וכאלו.

רציתי לשבת ולשקוע בשכחה בכיסא שצמוד לחומה אבל הסתבר שמצב הכיסא  כמצבי ולא טובה תהה החבירה בינינו.  

אז עסקתי בילדים שסבבו אותי, ילדים שבעולמם אין לא ביבי ולא בן גביר, ילדים שרודפים אחרי שקלים בודדים כדי שיתווספו לצבר עלוב שיספק תוספת זעומה לפרנסת המשפחה.

ילדים קטנים כבוגרים שמבקשים להצטלם ולקבל את תמונת דיוקנם.

בצד האחר, צדו הירושלמי של מחסום הרכבים, במקום שלא אסור לעמוד בו, הבטתי מרחוק בהליך בדיקת אוטובוסים. חיילת שהבחינה בי התחילה במקביל לעיסוקה לנופף לעברי ביד ולצעוק: "חאג'ה רוחי, חאג'ה רוחי" ולא פסקה, נופפה וצווחה: "חאג'ה רוחי" ושוב.

 ואני מה? – עמדתי מולה ללא תגובה.

כשנואשה מלסלק אותי המשיכה לבדוק רכבים וכשהרובה תלוי לה על כתפה פתחה בקפיצות שנלוו להן  מחיאות כפיים ושרה בקול גדול "עם ישראל חי, עם ישראל חי...", כך מול פניהם של הפלסטינים נוסעי המכוניות המשיכה בשירה שהתחלפה לצווחה חדה שפלחה את האוויר "זה הכל שלנו, הכל שלנו, אני בן גביר, אני בן גביר".

ולא נותר לי אלא לעזוב את המקום בכאב גדול ובבושת פנים.