קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
02/11/2017
|
בוקר

עוד בוקר קשה בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:20 לערך, מעט מאוחר מהרגיל. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בחוץ עדיין חשוך וקריר, ויש כבר לא מעט אנשים. פוגשות מכרים שמתלוננים בפנינו שהמצב במחסום קשה. למרות שהקדימו להגיע (הגיעו ב-4:20!!!) לקח להם שעה שלמה לעבור את המחסום.

כשהתקרבנו למחסום שמענו את השאון עוד לפני שעברנו והבנו שגורלם של מכרינו שפר, כי כעת כבר קרסו התורים... ואכן בפנים ערימת אדם זועקת ודוחפת בכניסה למכלאות. רבים מעבירים את התיקים והשקיות דרך הגדר בצד, כדי שימתינו להם אחרי שיצליחו לעבור את הקרוסלות. את הדחיפות בערימת האדם עדיף לעבור ללא מטלטלין...

הסככה הומה אדם. מבוגרים, נשים ואנשים שלא רוצים/יכולים להידחף מלאו את הספסלים והסככה כולה. רבים כבר המתינו ליד השער ההומניטרי. מוכר הבייגלה במקומו הקבוע וכך גם מוכר העוגות. הקיוסק המאולתר עבר לפינה תחת הסככה, מיקום מתאים יותר לחורף (בתחילת השבוע היה גשום). כולם מתלוננים שזה המצב כל ימות השבוע.

מעט אחרי 6 הגיע חייל להחליף את החיילת באקווריום, מלווה בשוטר. לקראת 6:15 הגיעו מאבטח ואחריו נציג המת"ק. לקח להם 2-3 נגלות למיין ולהעביר את כל הממתינים לפני השער ההומניטרי. המיון אדיב אך קשוח, אדם עם קביים לא הורשה לעבור. השוטר גם "תפס פיקוד" על הקרוסלות, והנחה את החייל מתי לפתוח. לפחות הכניסו בכל פעם הרבה אנשים ואפשרו תורים ארוכים ליד עמדות הבידוק.

קנינו כוס תה בקיוסק, מצרך חשוב בבקרים הקרים. לקראת 6:40 שוב היו תורים מסודרים, והיו גם כמה בחורים ששמרו על הסדר. בסביבות 7 הצטרפנו לתור ועברנו תוך פחות מחצי שעה. בזמן שהמתנו נסגר השער ההומניטרי, נציג המת"ק השוטר והמאבטח עזבו.