קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
02/11/2016
|
בוקר

בוקר עמוס בקלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. בוקר קריר ולעתים גם מטפטף. עדיין חושך בחוץ. חנינו בצד הישראלי ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. בצד הישראלי היו כבר הרבה אנשים שהמתינו להסעות. מתנדב מהאקומנים היה בחוץ, ומתנדבת אחרת פגשנו בפנים. בצד הפלסטיני כבר היו תורים ארוכים שגלשו אל מחוץ לסככה. 5 עמדות הבידוק היו פתוחות. הקיוסק פתוח, ומכרנו מוכר הבייגלה במקומו. החיילת באקווריום פתחה בכל פעם רק 2 מ-3 הקרוסלות. הדבר עורר כמובן מחאות של העומדים בתור השלישי ובשלב מסויים גם הביא לכך שהם נדחפו לתורים אחרים ונוצר כאוס. מאבטח שהגיע בשלב מסויים טען שמדובר בחיילת מנוסה והיא יודעת מה היא עושה. לדבריו זה לא ממש בלגן ועומס. מאוחר יותר, כשעברנו, ראינו שתלו בצד הפנימי מעל הקרוסלה השלישית שלט "יציאה". אולי בגלל זה החיילת לא איפשרה כניסה משם? בעינינו העובדה שלא היה כאוס מוחלט (כפי שקורה לפעמים) לא מצדיקה את דרך הפעולה הזו. אם לא מתכוונים לאפשר לאנשים לעבור מאחד התורים, יש לחסום את הכניסה לאותה מכלאה, ולא לתת לאנשים להמתין ואז לגלות שלא פותחים להם.

לקראת 6 הגיעו שוטר ושוטרת. ואז החלו להכניס אנשים גם מהמכלאה השלישית ולמרבה המזל הסדר שב על כנו די מהר. בשלב מסויים השוטרת והמאבטח הלכו והוציאו מישהו שכבר עבר את הקרוסלות, לא ברור לנו מדוע. הוא הוחזר והשוטר לקח אותו והוציא אותו מהיציאה האחורית (מה שמלמד שיש אפשרות אחרת ליציאה). התורים היו עדיין ארוכים מאוד והשתרכו לתוך החניה. רבים כבר המתינו ליד השער ההומניטרי. ב-6:10 לערך הגיע קצין מהמת"ק. הוא איחל בוקר טוב לכולם ושאל מה נשמע, וניגש לפתוח את השער. גם אחרי שעברו את השער נאלצו האנשים להמתין לפתיחת הקרוסלה שאחריו, ורק בשעה 6:17 דקות נכנסו לראשונה אנשים מהמעבר ההומניטרי לעמדות הבידוק.

בסביבות 7, כאשר העומס ירד והתורים הצטמצמו אל מתחת לסככה, הצטרפנו לאחד התורים. לקח לנו כ-20 דקות לעבור. תוך כדי כך ראינו שהקצין מהמת"ק עזב והשער ההומניטרי נסגר. החיילת בעמדת הבידוק הופתעה לראותנו, אך החייל לידה סימן לה שזה בסדר. ניכר שאינה מרוצה נוכחותנו. "לכי מכאן" אמרה לי וסימנה בתנועת ראש שניתן לעבור. לפחות לא אמרה "קישטה", כפי ששמענו אותה אומרת לאחד הפלסטינים...