קלנדיה, יום ראשון אחרי סגר של שבוע
הבוקר היה יום העבודה הראשון בישראל לתושבים הפלסטנאים שגרים בגדה אחרי סגר
של שבוע. התכוננו נפשית ליום עמוס אנשים ולכן מתוח ואף קשה. לשמחתנו הציפיות התבדו בזכות חייל חכם האחראי על פתיחת הקרוסלות בקצה שלוש המכלאות, אשר הזרים את כל האנשים שעמדו בתור, כל פעם שפתח את הקרוסלות. אמנם היו תורים ארוכים שחרגו מן השרוולים (המעברים הקצרים) המובילים לתוך חמש תחנות הבידוק אבל החייל הבין (או שנאמר לו קודם) שפועל גם מחסום פסיכולוגי בקלנדיה – דהיינו, הקרוסלה שדרכה אדם משתחרר מן המכלאה. אחרי שעוברים את ה"מחסום" הזה, המתח הפנימי יורד פלאים.
עובדה: לא רואים דחיפות, סכסוכים, צעקות וכאלה הפרעות בתורים המובילים לתוך תחנות הבידוק, גם שהם ארוכים. הלוואי שאפשר היה לומר אותו דבר לגבי התורים בשלב הקודם, שעוברים דרך המכלאות. אפילו העובדה ששתי תחנות בידוק נסגרו לתקופה מסוימת בין השעות 5:30 ל-6:30 לא שינו את המצב הזה. אמנם החייל המחליף שנכנס לתפקיד בשעה 6:00 לא המשיך את השיטה הזאת. אבל בכל זאת, כיוון שלא נצטברו תורים ארוכים לפני השעה 6:00, התורים נשארו קצרים גם לאחר השעה 6:00 ובעקר אחרי שהשער ההומניטרי נפתח בשעה 6:20, כל האנשים שהתאספו לידו הוזרמו פנימה בבת אחת, וכל הבאים שהגיעו אחר כך הועברו מיד אחרי שהראו את ההיתר שלהם עד שהשער נסגר קצת אחרי השעה 7:00.
כל זה אפשר לנו להצטרף לקצר בין התורים שהוביל דרך המכלאות בשעה 7:00, ועברנו את הבידוק תוך פחות מרבע שעה.