טיול של יהודים בבקעת הירדן עין סכות: זה הכל שלנו

צופות: 
רחל אפק
02/07/2020
|
בוקר

הבקעה יבשה. עין שמים אודמת. הכל צהוב חום עם כתמים ירוקים. וכן שדות וכרמים ירוקים, מדי פעם. חם.
הקורונה המתפשטת עומדת לסגור את השטח ל5 ימים. ומה יקרה אחרי? למי יש תשובות לעתיד שאחרי 5 ימים. או בכלל.

יום קודם, כשהוא שוהה במכונית קיבל מ' דוח על אי חבישת מסכה בעודו לבד במכונית, משוטר ישראלי. 570 ₪.

במפגש מזדמן עם ישראלים בעין סַכות למדתי שתושבי אריאל או ירושלים אינם יודעים מה זה סיפוח. אינם יודעים מה זה שטחי A B C , לא מבינים מה זה זכויות אדם. אבל כן יודעים לאלוהים נתן לנו את האדמה הזאת. בשיחה מוזרה שכזאת הצלחתי להבין מאחת הנשים שהם ש"סניקים, "אנשים פשוטים שעושים את מה שהרב מחליט," כהגדרתה, "ואל תתרגשי ממה שהוא מדבר (בעלה) כי זה לא רציני."

ובכל אופן, הם היו כל כך סקרנים לגבי הפלסטינים שהיו איתי ובסופו של דבר הסכימו שיש בעיה שצריך לפתור. שגם להם מגיע לחיות כמו בני אדם.

"אבל רחל, למה הם מפוצצים לנו אוטובוסים?". זה הידע הבסיסי שלהם בתורת הסכסוך.

טוב, רדדתי את השיחה, אבל בעקר הבנתי שהם פשוט חיים בעולם מקביל, אבל פתוחים לשמוע, ויקבלו פתרונות אנושיים הגיוניים. ש"סניקים. לא ביביסטים.

ואז הופיעו שניים מבית הדסה. בלבוש של שב"כ. נעלמו מהבריכה תוך שתי דקות. רק ממבט המחאה ואמירה  "אתם הכי רעים בעולם". היו גם שניים יהודיים עם נרגילה,  ששתפו פעולה עם הש"סניקים ב"אבל רחל..." בלי לדעת מה להגיד בהמשך.

בהמשך היום בעזון, ספר לי ק' (ב"תחקיר" שעשיתי לו לאחר שהשתחרר ממעצר של כ 10 ימים בחווארה) שהתנהגו אליו כמו לכלב. הוא הגיע למת"ק קלקיליה לפי הוראת השב"כ. משם לקחו אותו בג'יפ לצופין, לתחקיר; משם לקחו אותו לחווארה וזאת היתה הזדמנות עבורם לקלל אותו ואת אמא ואבא שלו ולהכניס לו מכות. בעיטות. והוא התקשה לספר באופן מדוייק מה התנהל שם. בחווארה היה זרוק לבד במשך ימים בחדר קטן וריק מכל דבר. אוכל מגעיל. תחקירים, הארכת מעצר בזום, וציפייה שכל זה יגמר. יום לפני דיון בהארכת מעצר נוספת שחררו אותו בלילה. ככה. תצא. תחפש את הדרך הביתה.

חשבתי, ידעתי, אנחנו יודעות שזה המסלול של כל פלסטיני. מכות. מעצר. לחכות. להרגיש כמו כלב.

עכשיו הוא הפך להיות הפלסטיני שישראל בונה עליו.