קלנדיה

הגענו לקלנדיה לקראת 5:30. חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בעונה זו של השנה כבר אור בחוץ. הרמדאן הסתיים ובית הקפה שליד החניה שוקק חיים. בפנים קיבלו את פנינו תורים שגלשו עמוק לחניה. הקרוסלה הימנית חסומה במחסום משטרתי, כנראה היא עדיין (או שוב) מקולקלת. הממתינים יודעים על כך ועומדים רק בשני תורים ארוכים. החניה עדיין חסומה ויש בה אבני שפה וחומרי בניה שמעידים על כך שכנראה עומד להתבצע בינוי. ח' מכרנו מברך לשלום ומעיר שבאנו מאוחר היום. הוא מספר שהיהודים הם "עם קשה עורף". דיברנו על ימי הים. הילדים שלו כבר גדולים מדי בשביל זה. יש לו רק בנים, 4 בוגרים. היו לו עוד 4 שמתו בינקותם. מספר שהוא ואשתו בני דודים ולכן כנראה יש בעיה גנטית.

ליד הככר אוטובוס אוסף עובדים. ח' וחבריו מסבירים לנו שאלה עובדי 'עוף ירושלים' מעטרות. יש להם כרטיס מיוחד (כנראה כרטיס עובד) והם עוברים עם האוטובוס ללא בידוק. אח"כ מלווה ג'יפ ישראלי את האוטובוס עד למפעל, כדי לוודא שכולם נכנסים ישירות למפעל ולא הולכים למקומות אחרים.

חודש הרמדאן הסתיים, מוכר הביגלה שוב כאן. במקום שבו היה הקיוסק יש איזה דוכן, אך לא נפתח שם דבר בזמן שהיינו. החייל באקווריום מכניס בכל פעם הרבה אנשים ואז התורים מתקצרים, אך עדיין גולשים לחניה. בפנים נוצרו תורים ליד עמדות הבידוק. כל ה-5 פתוחות.

נשים השתלבו בתור הרגיל. קצת אחרי 6 הגיעה קצינה מהמת"ק עם מאבטח והמעבר ההומניטרי נפתח, אך תוך הקפדה שרק הזכאים יעברו בו. אדם שהיה צריך להגיע לבית משפט מנסה שוב ושוב לדבר על ליבם של הקצינה והמאבטח שיתנו לו להיכנס, אך לשווא. המאבטח מפנה אותו לשלט שבו כתוב מי זכאי לעבור בשער ההומניטרי. הזמנה לבית משפט אינה כלולה שם.

בהמשך הגיעו עוד מאבטח ושוטרת והתחלף החייל באקווריום. לקראת 7 התורים הצטמצמו והיו רק תחת הסככה. מעט אחרי 7 כבר אין תורים כמעט והצטרפנו לתור. כשהמתנו לפני עמדת הבידוק ראינו שהקצינה והמאבטחים עזבו והשער ההומניטרי נסגר, כבר אין צורך בו. אחרי כ-10 דקות הגיע תורנו לעבור בעמדת הבידוק. הכניסו 5 אנשים בכל פעם. התעכבנו קצת בהורדת החפצים ממכונת השיקוף, שלושת הפלסטינים שעברו איתנו כבר עברו את הקרוסלה שאחרי עמדת הבידוק ופנו לדרכם. הקרוסלה נסגרה ואז נזכרו החיילים בעמדה שלמרות שהורו לנו לעבור הם צריכים לברר משהו. נדרשנו להציג את תעודות הזהות שוב ולמסור אותן פיסית. הם ניהלו שיחות טלפון ובינתיים המעבר נפסק. מזל שהשלושה עברו, אך התנצלנו בפני האנשים שהמתינו להיכנס אחרינו על העיכוב. הצעתנו שימשיכו להעביר אותם ואנו נמתין בצד לא התקבלה על דעתם של החיילים. אחרי כמה דקות וכמה טלפונים של החיילים (לא ברור למי) הורשנו לעבור.