ארתאח (שער אפרים)

שחר. אין (כמעט) חדש, הכל, בס״ה זורם.

בהגיענו אל גדר ההפרדה בשעה 3:45 אנו מבחינות בשלט אלקטרוני חדש, נוצץ וזורם באדום, בערבית בלבד,שפונה אל עבר הכניסה מהצד הפלסטיני, בתוך רחבת הכניסה. על פי הספרות אנו מסיקות שהשלט מכריז על שעות פתיחת המחסום לנושאי הסוגים השונים של רישיונות. איננו, כמובן, מצליחות לקרוא לאילו סוגים מתאימה כל הכרזה.

השערים נפתחו ב3:47, וריצת הקהל אל המגנומטרים מתחילה. ראשוני היוצאים (ראשוני הנכנסים לישראל) מופיעים 3 דקות מאוחר יותר. משתלם להקדים, ומשתלם להסתער ולרוץ.

בין שעה זו ועד 4:30 בערך, אין לחץ או תור בכניסה למתקן, וקצב המעבר סביר – 4-5 דקות לנשים 6-7 דקות לגברים.

לקראת 4:30 קורה משהו לא רגיל. שערי הכניסה נותרים פתוחים, שערי המגנומטר, נסגרים, ובתוך פחות מחמש דקות מתמלאת כל רחבת הכניסה בכמות קהל של מאות אנשים, בקצב הכניסה הרגיל ממש לא שמים לב לכמות העצומה העוברת בכל דקה ודקה. כשנפתחים המגנומטרים, והקהל מתחיל להכנס, לוקח מספר דקות עד שהרחבה מתרוקנת. גברים שסימנו למעקב, ש׳נלכדו׳ ברחבה, הגיעו לצד היציאה לישראל בתוך 12עד 14 דקות. לאשה לקח כ-7 דקות.

לקראת 5:00 מתחילות פעימות הסגירה והפתיחה המוכרות לנו, וגם ההזרמה לסירוגין ממסלולי הסלאלום השונים. למוכרי הקפה יש הזדמנות לשדל את העומדים בתורים. שני אנשים מנסים לטפס מעל המחיצות, אבל ס״ה רגוע. כשנפתחים השערים - לאשה לוקח 9 דקות, לגברים 10-11 דק׳, למעבר דרך המתקן. בשעה זו גובר הלחץ על קרוסלות היציאה לישראל, ונפתח הפשפש הצדדי, להקל על המעבר.

בשתי הזדמנויות שונות אומרים לנו אנשים: בימי ראשון הכל רגוע עכשיו. תבואו בימים אחרים בשבוע. נקבל כנראה את עצתם בפעם הקרובה.

5:25 עזבנו