חיזמא, קלנדיה

תמיד לפנק, לפנק, לפנק....

עם השנים למדתי לחשוד כשמספרים לי על הקלות לפלסטינים ולחפש את הבג כשמספרים לי על הקלות לתושבי רצועת עזה.

זה כמו חוק טבע שאין דבר כזה הקלות לתושבי רצועת עזה.

הנושא הוא חולים מעזה שחוזרים לרצועה אחרי טיפולים בגדה.

ישראל שמהיותה ישות כובשת מחויבת עפ"י הדין הבינלאומי לרווחתם הרפואית של האזרחים הכבושים ולנגישותם למוקדי בריאות מפרה את חובתה כלפי תושבי הרצועה.

מעטים בלבד מקבלים אישורים לצאת מהרצועה אל הגדה המערבית לטיפולים רפואיים. קבלת האישורים לאותם בודדים כרוכה בקשיים רבים וגם חזרתם היא בבחינת ויה דה לה רוסה.

על המחלימים ומלוויהם להגיע למשרדי המת"ק שבמחסום, לבקש ולקבל (לפעמים לא לקבל) אישור כדי להמשיך את הדרך הביתה.

בשבועות האחרונים חבר ראש הרשות הפלסטינית לישראל בשיתוף פעולה אקטיבי להתעללות בשני מיליון תושבי הרצועה.

עד לאחרונה חולים שטופלו בגדה ומלוויהם יכלו לשוב על חשבונם לרצועת עזה כל עוד מחסום ארז פתוח. עכשיו לא עוד. יש חוקים חדשים. למעשה אין חוקים, יש תקנות.

עכשיו יש "הקלה החדשה", או כמו שאמר לי חייל מהמת"ק: "זה לטובתם":

מזה שלושה שבועות יוצא על בסיס יומי בערך בשעה 13.00 טרנזיט מטעם הרשות הפלסטינית שמסיע את השבים מטיפולים רפואיים מקלנדיה אל מחסום ארז. לא עוד שיבה ביזמה פרטית אלא רק בהסעה המאורגנת.  

ולמה זה רע?   כי חולים משתחררים מביה"ח לא בכפוף ללו"ז יציאת ההסעה ומי שלא מספיק להגיע עד צאת ההסעה - הלך עליו, לא יגיע הביתה באותו היום.

זה בדיוק מה שקרה לבחור תושב הרצועה ששוחרר מביה"ח אל- נג'אח שבשכם והגיע עם אמו למת"ק, שם אמרו לו שמאוחר מדי, ההסעה כבר יצאה, תבואו מחר בבוקר.

פגשתי אותם, את האם ובנה יושבים מיואשים על הספסלים שלפני המשרדים כשחפציהם הרבים על הרצפה. השתחלתי פנימה אל המשרדים, ניסיתי לדבר על לב אלו שבפנים, ביקשתי שיאפשרו להם לנסוע הביתה על חשבונם ושמעתי אותה מנגינה של אותו פזמון: שההסעה כבר יצאה, שזה חוק חדש, שרק בהסעה המאורגנת, שזה לטובתם ושיבואו מחר.

"אבל איפה הם אמורים לישון הלילה?" הקשתי ונעניתי במשיכת כתפיים.

וקצין אחד הוסיף שככה זה בטוח שהעזתים יחזרו לעזה, שלא ירדו בדרך, בישראל.

"נו באמת..." הגבתי, "היו מקרים" התעקש וחזר על ה- "שיבואו מחר בבוקר".

יבואו, בטח יבואו.

אבל מה עד מחר בבוקר?

למרות הפשיטות והאיומים והלחצים של הצבא והמשטרה  תושבי הכפר חיזמא לא נכנעו ולא כופפו את גוום.

עכשיו נוסף לכל הנ"ל גם לחץ כלכלי בדמות שלט שמטיל מורא על יהודים שרבים מהם נוהגים לקיים יחסי מסחר בכפר.

מסוכן? – שנים שאני נכנסת לכפר ונוסעת לארכו ורחבו ומתקבלת במאור פנים.

 סכנה מעולם לא חשתי.