ענאתא-שועפאט

יום ששי ראשון של רמדאן, 2.6.2017, מחסום ענאתא

הגענו למקום קצת אחרי 9. מחסום זה משרת את תושבי ענאתא ומחנה הפליטים שועפאט. מחנה הפליטים הוא ברובו חלק מהשכונות שסופחו לירושלים ותושביו מחזיקים בתעודות תושב (ת.ז. כחולה). כלומר לא רק תושבי השטחים, אלא גם תושבי ירושלים "המאוחדת", נאלצים לעבור מחסומים מדי יום בדרכם לעבודה, לקניות או לתפילה.

כשהגענו לא נראה שיש לחץ מיוחד או עוברים רבים. היו הרבה מג"בניקים, שוטרים וחיילים. זמן קצר אחרי שהגענו ניגשו אלינו שני מג"בניקים צעירים. הם לא שמעו על מחסום וואטש ולא כ"כ מבינים מה אנחנו עושות. הסברנו. שאלו אם אנחנו צריכות עזרה וביקשו שלא נתקרב יותר. היה בוקר נעים ואף קריר, לכן חזרנו לאוטו להביא בגד עליון. כששבנו לאותה נקודה ניגש אלינו מג"בניק שנראה בכיר יותר. הוא כנראה ידע מי אנחנו (אולי שמע מפקודיו ששוחחו עימנו קודם לכן). הציג את עצמו, לחץ את ידנו וביקש בנימוס שנזוז  אחורה ושלא נצלם. לדבריו זה כדי לשמור על בטחוננו, כדי שלא ניפגע "אם יתפתח אירוע".

עמדנו והשקפנו על הנעשה במחסום כלי הרכב. שלושה-ארבעה מסלולים פתוחים. במסלול הימני, הקרוב יותר אלינו ואל מבנה המחסום, עוברים האוטובוסים והמיניבוסים של התחבורה הציבורית. כל אוטובוס/מיניבוס עוצר, הנוסעים יורדים ונבדקים ואז עולים בחזרה. בינתיים עולים מג"בניקים לאוטובוס ובודקים אותו. נכח במקום אדם עם חולצה שעליה כתוב "סדרן" וכן אדם נוסף בחולצה אדומה. הם היו בקשר עם המג"בניקים והשוטרים, הנחו את האנשים לאן ללכת וכו'.

חלק מהאוטובוסים התקדמו מעט אחרי הבדיקה הראשונית, ואז המתינו בצד. כנראה לכך שיחזירו תעודות לחלק מהאנשים, שנלקחו לבדיקה. לפעמים אנשים ירדו מהאוטובוס. לא בדיוק הבנו למה. גם לא בדיוק הבנו למה חלק מהאוטובוסים עוצרים וחלקם ממשיכים מייד אחרי הבדיקה הראשונית. נראה היה שקו 207 (ממחנה שועפאט) ממשיך ללא עצירה נוספת וקו 254 (מ-ענאתא) עוצר, אבל יתכן שזה מקרי. לעתים אנשים ניגשו עם המג"בניקים לבדיקת תעודות בבודקה, לא בדיוק ברור מי ולמה, וקשה היה לראות אם היו רבים שהוחזרו. האווירה היתה רגועה ולא נראו עימותים.

במחסום הזה הנוהג הוא שבכל מסלול יכול רק רכב אחד להתקדם אל עמדת הבידוק. הבא אחריו נדרש להמתין מרחוק, ולהתקרב רק אחרי שהרכב לפניו נסע. לכן לא יכולנו מהמקום בו עמדנו לראות מה מצב התור וכמה מכוניות ממתינות. אך נראה היה שאין לחץ רב. היו אפילו דקות שבהן רק באחד המסלולים עבר רכב, אם בכלל, או שכלי רכב פרטיים נסעו במסלול התחבורה הציבורית, כי ככל הנראה לא היו אוטובוסים/מיניבוסים בתור. מדי פעם עוברים גם אופנועים, אופניים או אדם עם עגלת סופרמרקט. ראינו גם קלנועית ועליה אדם מבוגר לבוש בגלביה ולצידו ילד.

גם ממעבר הולכי הרגל היה רק טפטוף של אנשים. שאלנו כמה פעמים את העוברים ואמרו שאין לחץ. אחד האנשים התלונן על בדיקה דקדקנית, למרות שברשותו תעודה כחולה. לשמחתנו לא "התפתחו אירועים" והכל היה רגוע. פעם אחת היה רכב שעמד בצד אחרי עמדת הבידוק במחסום. כנראה נדרש להמתין. הוא המתין זמן מה ובשלב מסויים החל לנסוע. מייד נסגר המחסום המרוחק יותר והועלו דוקרנים, כדי למנוע את התקדמותו. הרכב נאלץ לחזור לאחור. אדם אחד ירד ממנו ורק אח"כ הרכב הורשה להמשיך בנסיעתו.

בשעה 12, לפני שעזבנו, התקדמנו רגלית לכיוון הכניסה למחנה וראינו שאכן אין תורים. הכיכר שלפני המחסום היתה ריקה ממכוניות.

רמדאן כרים!