קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין, רונית דהאן-רמתי (מדווחת)
02/03/2017
|
בוקר

בוקר שקט ורגוע בקלנדיה, אולי בגלל התחזית ליום גשום

הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. בוקר חורפי, אבל לא נורא קר, והגשם החזוי להמשך היום טרם החל לרדת. הפעם לא ראינו את קבוצת המתפללים שיש בד"כ על המדרכה ליד החניה וגם בכניסה למחסום לא פגשנו מתפללים כבדרך כלל, כאשר עברנו רגלית לצד הפלסטיני. בפנים תורים קצרים מאוד והמכלאות התרוקנו לחלוטין בכל פעם שפתחו את הקרוסלות. עמדות הבידוק היו פתוחות כולן. מוכר הבייגלה אמר שזה הבוקר הכי רגוע השבוע. תהינו אם זה בגלל שבאנו הפעם ביום חמישי, ולא ביום רביעי כהרגלנו, או שהגשם ומזג האויר הסוער שחזוי להמשך היום גרמו לפועלי הבנין להישאר בבית.
אנשים שהגיעו שמחו לגלות שאין תורים. קיבלו את פנינו בחיוך ובברכות בוקר טוב. מ-5:45 לערך הקרוסלות נותרו פתוחות וכל מי שהגיע עבר מייד.  בסביבות 6 הגיע מאבטח וקצת אחריו הגיעו חייל מהמת"ק ושוטר. החייל נותר מחוסר עבודה, כי לא היה צורך בשער ההומניטרי. שתינו כוס תה והתחממנו קצת.
ב-6:25 הצטרפנו לתור הקצרצר ועברנו תוך מספר דקות. הנסיעה העירה היתה גם היא מהירה, עוד לפני הפקקים של הבוקר.

יומיים קודם לכן ביקרתי בקלנדיה עם ליאורה ובן זוגה בשעות הצהרים המאוחרות, כדי להחתים מנוע שב"כinfo-icon שרוצה לעתור לבית משפט. בשעות אלה המחסום נראה אחרת מאשר בשעות הבוקר המוקדמות. יש יותר אנשים שמגיעים חזרה מירושלים מאשר כאלה שרוצים לעבור לירושלים, יותר נשים וילדים. דוכני סידקית נפתחים ליד המחסום.
באזור הכיכר והכניסה לחניה דוכני ירקות ופירות ורוכלים שונים. עשינו טעות ועברנו עם הרכב. בשעה מאוחרת כזו, היציאה ברכב היא כבר משימה לא פשוטה. יש לחץ גדול של כלי רכב סביב הכיכר בדרך למחסום הרכב. הוייז מראה שגם באזור חיזמה יש כבר עומס, אז אין טעם לנסוע מסביב דרך מחסום חיזמה ופסגת זאב.
בעוד אנו מזדחלים לאיטנו ברכב בדרך מהחניה לכיכר, הבחנו בקבוצה של חיילי מילואים נכנסת לכיכר. הם חצו את הכיכר והשקיפו לכיוון מחנה הפליטים. לא ברור מה הביא אותם לשם. לאחר זמן קצר שמו פניהם חזרה לכיוון מחסום הרכב. אך כאשר חזרו לכיכר הבחינו בנו לפתע. רס"ן חייכני ניגש אלינו ומסמן לפתוח את החלון. הוא דואג לשלומנו, שואל אם טעינו בדרך ואם אנו יודעים היכן אנחנו. הרגענו אותו ואמרנו שהכל בסדר, הגענו לכאן במתכוון ואנו בדרך לעבור חזרה לירושלים.
המשכנו להתקדם לאיטנו סביב הכיכר לכיוון המחסום, כאשר מלווים אותנו רוכלים המציעים למכירה שטיחים, כריות ושאר מוצרים וילדים שמציעים דפי תפילה. כשהצלחנו סוף סוף להקיף את הכיכר הגענו ל"אזור ההריגה" שלפני מחסום הרכב. כאן כבר אין רוכלים. פלסטיני שיעז להתקרב ברגל יירו בו. גם השבוע שמענו שירו באשה שהתקרבה למחסום, אם כי הפעם היא רק נפצעה קל. (מה שמלמד שגם אם יורים אין הכרח להרוג...). ברכב עם מספר ישראלי ניתן להתקרב. בדיקת תעודות ובגאז' ועברנו.