קלנדיה - אלוהים נמצא בפרטים הקטנים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
תמר פליישמן
02/02/2022
|
אחה"צ

אלוהים נמצא ברווח בין המותר לאסור, בגדרות שמתגבהות, בחריצים שנסגרים, בפרצות שנאטמות, בחוקים שמגבילים וברובים שהורגים.

ככל שהשליט הולך ומתחמש, הולך ומתמגן, הולך ומסתגר, סבלו של הקורבן הולך ומתעצם.

הארכיטקטורה של המחסום אינה מקרית. לארכיטקטורה יש אידיאולוגיה ומטרה. עליה להגביר את האחיזה בנשלט ואת חוזק ידו של השולט.

הבא והיוצא מפלסטין לא יכול להתחמק מהגשר האימתני.

עליו לעלות וללכת מאות מטרים כדי לחצות מרחק שבפועל הוא מטרים בודדים.

על מצוקתם וקשייהם של זקנים, של נכים בכיסאות גלגלים, של נשים נושאות פעוטות או דוחפות עגלות ילדים, סיפר מכר תושב מחנה הפליטים וסיים בשאלה רטורית: "מה היה עולה להם לסדר מעלית, אפילו רק אחת?" וקבע: "זה כי הציונים לא דואגים לבני אדם".

האיש המשיך בשיחה וסיפר אודות נבואת חורבן שעוברת מפה לאוזן לפיה ישראל תמחק בעוד חודשיים, "ככה שאנחנו לא צריכים לעשות כלום, רק לחכות. ואת? – את משלנו. את תבואי לחיות אתנו".

למרות שהייתה זו סוג של מחמאה, נוכח אוזלת היד והייאוש היה זה בעיקר צער.

המעבר מהמחסום אל הגשר שהיה עד לאחרונה מסדרון צר שמשני צדדיו מעקות בטון, היה הזדמנות לצעירים להניף את גופם אל המעקה וממנו לקפוץ אל נתיב הדרך ולחסוך בזמן. ההזדמנות אינה עוד. מעל מעקה הבטון נבנתה סבכת מתכת שנושקת לתקרה וההולך במסדרון חש כהולך בכלוב דמוי קורלס.

אבל את רוח האדם השואפת להתנגדות לא קרשים ולא מוטות מתכת יכולים לחסום. גם אחרי הסתימה וההגבהות יש עזי נפש שמצליחים להשתחל מבעד ולדלג מעל חרף הידיעה שהכל כולל הכל מצולם ושעלולים לבוא עמם חשבון.

"מה אכפת להם שהיה חור בגדר? מה אכפת להם שלמי שעובדים כל היום בבניין וקורעים את התחת יהיה פחות ללכת בדרך הביתה?" – ספק טען ספק שאל אדם שעמד לצדי מול הגדר.

אז זהו שאכפת להם. השואל יודע, אני גם יודעת והם בטח יודעים, אבל אין ספק שצדק ליאונרד כהן ששר:

There is a crack in everything

That`s how the light Gets in.