קלנדיה
הגענו לקלנדיה "מאוחר" ב- 05:30. התור היה ארוך מאד, עד מעבר למגרש החניה וההתקדמות איטית ביותר למרות שכל התחנות היו פתוחות. התלוננו כמה פעמים וקבלנו הסברים שונים, שחלקם נשמעו רלוונטים - אך לעומדים בתור, בקור הנורא זה לא עוזר. כאשר עזבנו ב07:30 עדיין נדרשה לנו שלושת רבעי שעה בכדי לעבור בתור.
האפקט של קלנדיה, ולצורך זה כל מחסום, על אנשים שלא "רגילים" לראות את זה הוא מאיר עיניים. אולי "התרגלנו" למחסומים ב-16 השנים האחרונות, ואולי גם הפלסטינים נכנעו לזועה הזו - ואז באים הזרים ומגיבים כפי שאנחנו הגבנו בתחילת הדרך. מפסיקים לראות את הבירוקרטיה ורואים את האנשים שזכויותיהם נרמסות ברגל כל כך גסה ואכזרית.
נשאלתי הרבה שאלות, שאחת מהן, שאנו נשאלות תמיד, היא האם יש לנו השגים. חשבתי שעצם העובדה שאנו מתעדות שם כבר 16 שנים היא השג - שלא נשברנו והתמדנו למרות הכל ואף על פי כן.
נפרדתי מהסטודנטים אבלה וחפוית ראש - כיבוש שיש לו מדינה......