קלנדיה
הגענו לקלנדיה לקראת 5:15. חנינו לפני המחסום ועברנו ברגל לצד הפלסטיני. אנו מגיעות ומופתעות לטובה מכך שאין תורים. הקרוסלה בקצה המכלאה הקרובה ל"אקווריום" (תיבת הבטון המזויין, המוקפת בגדרות) בו יושב החייל התורן - פתוחה. כל מי שמגיע עובר מיד. 5 עמדות הבידוק פתוחות והתורים לפניהם קצרים. בהמשך החייל סגר
מדי פעם את הקרוסלה, אך לא היו תורים ארוכים. כאשר היו תורים איפשרו לנשים להשתלב מהצד. בד"כ הן פשוט חיכו בתור הרגיל, הקצר. עקבנו אחר מישהו וראינו שלקח לו כרבע שעה לעבור.
ככל שעבר הזמן הגיעו עוד ועוד אנשים. כעת כבר יש 3 תורים, ב-3 המכלאות, אך כשהקרוסלות נפתחות התורים מתקצרים ולעתים אף מתחסלים. כמה דקות לפני השעה 6, עוד לפני שהגיעה החיילת להחלפת משמרות, הגיע קצין מהמת"ק. בשלב זה הוא לבדו עם החייל ולאור מצב התורים הוא מחליט לא לפתוח את השער ההומניטרי.
כשהזמן עובר התורים מתארכים. החיילת שיושבת עכשיו באקווריום לא כ"כ מיומנת. לפעמים היא פותחת רק את 2 הקרוסלות הקרובות אליה ולא את השלישית. קם קול זעקה מצד הממתינים בתור השלישי, וחששנו שהתורים יקרסו. למרבה המזל החיילים שמעו את הקריאות, ובהמשך נפתחו כל 3 הקרוסלות. השער ההומניטרי לא נפתח גם כשהגיע מאבטח וכאשר התורים התארכו.
יצאנו החוצה לקנות כוס תה. שמנו לב שאין הפעם שלטים המודיעים על כך שבתקופת הרמדאן יסגר מגרש החניה. אולי לשם שינוי הפעם לא ייסגר המגרש בימות השבוע. שוחחנו עם שני בחורים צעירים. בד"כ הם מגיעים בשעה מאוחרת יותר, בסביבות 11-12. הם אומרים לנו שאז יש תורים ובעיות. הבהרנו להם שהיום יום רגוע יחסית ושלא פעם התורים משתרכים לעומק החניה. אחד מהם מספר שהוא עובד ב-3 עבודות, "בתחבורה, באבטחה וגם במסעדה". התבדחנו על כך שהוא מאבטח מפני חברו... נפרדנו לשלום מאנשי הקיוסק וממוכרי הבייגלה והעוגות. בשבוע הבא כבר יהיה רמדאן והם לא יגיעו, כי האנשים בצום.
כשחזרנו פנימה יש כבר שוטר במקום. בהמשך היו שוטר ושוטרת ו-3 מאבטחים והתורים היו ארוכים, אם גם מסודרים. למרות שהיו נשים ואנשים מבוגרים הקצין החליט שלא לפתוח את השער ההומניטרי והם נשלחו לתור הרגיל.
הצטרפנו לאחד התורים ב-6:40 לערך ולקח לנו כ-20 דקות לעבור. פגשנו את ס', אשה המוכרת לנו ושוחחנו עמה. יעצנו לה שתעבור לפנינו, כי לפעמים החיילים מעכבים אותנו. היא עברה ויצאה וחשבנו שגם אנחנו, אך אז נקראנו לחזור ע"י חייל שהתעקש לפנות אלינו בערבית ("חאג'ה! תעלי הון"). הצענו לו שוב ושוב לעבור לעברית, ואז הגיעו במקרה לעמדה שניים מהמאבטחים וסימנו לו בתנועת יד שיעביר אותנו.