קלנדיה

צופות: 
תמר עברי ותמר פליישמן.
01/05/2016
|
אחה"צ

"שטח הריגה" קוראים לזה בצבא.

שטח שכל מי שנכנס אליו הוא בן מוות.

בקלנדיה כולם יודעים שאסור ומסוכן להיכנס ברגל לתחום מחסום הרכבים. מאד מסוכן.

אבל איך ידע מי שלא מכיר את קלנדיה?

איך ידע מי שמגיע פעם ראשונה לקלנדיה, מישהו שיש לו אישור מעבר אבל אין לו ניסיון ולא יודע איך מתנהל המקום הזה וכמה מסוכן כאן לא לציית לנהלים?

איך אמורים היו לדעת מארם ואחיה איבראהים?

במקום שמוטלת בו האבן הקטנה, על יד המכונית האדומה, קצת לפני הקו המפוספס (שהוא פס האטה), היו מוטלות הגופות של האחים שנורו ע"י המאבטחים.

 

 

כשהתקדמתי רק כמה צעדים לתוך האזור שכולם יודעים שאסור ומסוכן להיכנס אליו ברגל כי רציתי לצלם את "שטח ההריגה", מיהרו שוטר ושניים מעובדי הקבלן - מאבטחים אזרחיים שמועסקים בחברת "מודיעין אזרחי"(בתמונה בגבם), לגרש את ה"פולשת", אותי, "עופי, עופי מפה", צעק השוטר, "אם לא הייתי על מדים, הייתי אומר לך מה אני באמת חושב עלייך".

כאילו שאני לא יודעת מה.

 

 

ומול מחסום הרכבים מתנשא המתחם הסגור של מחסום קלנדיה שהתחדש בדגל גדול שהונף בחצי התורן.

הוא המחסום, והם שמשרתים בו, ערוכים ומוכנים אלי לפקודה.