עזון עתמה, יום ג' 14.4.09, בוקר

המחסום בעזון עתמה השתנה מאז ביקרתיו בפעם האחרונה.מחסום החול והאבנים, לידו היו מצטופפים נהגי מוניות ונוסעים – נחסם ע"י מחסום צה"לי חדיש, עם מגדל שמירה ואוהל קטן ובו חייל וחיילת.

בשעת בוקר מוקדמת זו – שבע ורבע בבוקר, הם עומדים בחגור מלא ובודקים בתיקיהם של ילדים שהולכים לבית ספרם.

לנו לא ניתנת האפשרות להיכנס לכפר, ולהגיע למחסום התחתון, הידוע לשימצה, שבקצהו השני.החייל אומר: הילדים גרים מעברו השני של הכביש, ולתושבי צידו השני של הכביש מיועד המחסום הנ"ל.

המחסום פתוח מחמש  וחצי בבוקר ועד עשר ושלושים בלילה, אומרים החיילים.

התמונה סוריאליסטית: חייל וחיילת, שניהם בחגור מלא ונשק, שניהם שייכים ליחידת חילוץ והצלה, שניהם בודקים את אישוריהם ומחטטים בתיקיהם של ילדים כבני שבע-שמונה.ויש חייל נוסף במגדל התצפית הם אומרים.מה עושים האנשים במידה והם צריכים להגיע לכפר לאחר שעת סגירת המחסום?אין כזה דבר. פוסק החייל.
כלומר? אני מקשה – האם אין מקרים בהם נאלצים אנשים לצאת מבתיהם, אישה כורעת ללדת, או מקרה חירום אחר?
אז יש פה תורנים, עונה החייל. כל מקרה נבחן לגופו, ואין אישור מעבר מיידי.

למעשה, נסגר פה הפתח הלא שמור שאיפשר לשב"חים השבים הביתה בימי חמישי אחה"צ לשוב לביתם.

מההתנחלות הצמודה, ששמה האירוני הוא שערי תקווה, ניתן לראות את הכפר ואת תושביו.ניתן לראות את החסימה העליונה – שהרי היא על דרך המלך, המוליכה אל ההתנחלות.ניתן לצפות היטב על המחסום התחתון.לראות, כיצד נחנקים אנשים, ילדים, סבים וסבתות, בתוך העיגול הקטן שהועיד להם הכיבוש הישראלי לחיות בו.ניתן לראות, וסביר שאף ראו עיניהם- את "עבודות הפיתוח", אותן עשו בוודאי הטרקטורים הגדולים של הצבא, במחסום הישן, כיצד יושרה הדרך, כיצד נסלל מחדש הכביש המוביל אליו מתוך הכפר.האומנם אין בהם אחד המבין את משמעות ההשפלה אותה חווים תשובי הכפר יומיום? ותושב שערי תקווה טען בפני בלהט: שערי תקווה כבר איננה התנחלות, הזיזו את הגבול, לא שמעת?ועכשיו לכי תסבירי לו, שאולי מדינת ישראל השאירה כפר אחד מצידה המערבי של חומת ההפרדה,   ואין משמעות הדבר שינוי תוואי הגבול הבינלאומי. בוקר חג שני לפסח. חג שמח, עזון עתמה.