דיר שאראף (חביות), קלקיליה, יום ג' 24.3.09, אחה"צ
"החביות"
15.25 - בכניסה לכביש 60 עומד רכב צבאי משוריין. בהמשך, לכיוון בית איבא, לאחר שעוברים מימין חומת חביות גדולה מגיעים למחסום. אם יקפידו על המסורת ה"צהלית" הוא ייהפך למחסום גדול בהשקעה של מליונים ואז ייסגר כמו בית איבא.
אין סידור למעבר הולכי-רגל. בודקים בדיקה מדגמית את כלי הרכב. החיילים ששניים מהם מציגים את עצמם כתושבי קרית שמונה, חדורים אמונה חזקה בבעלותנו על כל הארץ מסיבות דתיות. כאשר מזכירים להם שיש עוד אוכלוסיה על פני אותה אדמה הם טוענים שהפלשתינים הם פולשים זרים ללא זכות לחיות כאן. הם חוזרים ומזכירים שוב ושוב את הטבח ביהודי חברון ב-1929 אך אינם מגיבים כאשר מזכירים להם את ברוך גולדשטין.
יחסם אל הפלשתינים מאד מתנשא הם לועגים לאורח החיים העלוב שכולל רק עבודה ושינה. ניסינו לעורר בהם אמפתיה לסדר יומו של איש משפחה שקם בשלוש בבוקר כדי להגיע בשעה שש לגבול ישראל כדי למצא עבודה מפרכת עם שכר עלוב ולעמוד עוד שעות במחסומים בדרכו הביתה. הפנינו את תשומת ליבם אל מקור הכוח שבידם - הרובה - מול חוסר האונים של הפלשתיני שצריך להגיע אל רופא או אף לביקור משפחתי.
הם הקשיבו לנו. יותר מזה איננו יודעות.
בדרך מערבה ליד עזון. הכניסה הראשית לעיירה עדיין סגורה. החסימה הפכה לירוקה ומלאה פריחה. הכניסה המערבית פתוחה.
קלקיליה
16.15 - כבר בחניה מדווחים לנו נהגי המוניות על שני מעוכבים
. מצאנו שניים מאוזקים וחבושי עיניים. הם הוחזקו בתוך אוהל הבסיס הצבאי ונאסר עלינו להכנס לשם כדי לראותם או לדבר אליהם.
מפקד המחסום סיפר ששניהם הגיעו במכונית למחסום אך כאשר נמצא אחד מהם ברשימת המבוקשים, הוא ניסה להמלט. לדבריו חייליו עצרו אחד מהם והמשטרה מצאה את השני. זה כבר שעה שהם עצורים וממתינים להוראות השב"כ.
אנו מטלפנות למט"ק. הם מבטיחים לבדוק. בדרכנו חזרה מטלפנות שוב ונענות באותה תשובה.