בית לחם, יום ג' 24.3.09, בוקר

06:30, מחסום בית לחם. בוקר גשום וקר במיוחד עם רוחות עזות. כשהגענו, עשרות פלסטינים עמדו באולם הכניסה למחסום וחיכו שם להסעות שלהם. כרגיל, אסור בתכלית האיסור להתעכב בתוך המחסום, והשומרים מקפידים על כך מאוד. אבל מזג האוויר היה כזה שהשומרים, בלא יוצא מן הכלל, העלימו עין מהפרת הכללים הזו. לא כך החייל שישב באחד האשנבים, והוא צעק במערכת הכריזה: "לכו מפה! לכו לעבוד! החוצה, כולכם!". השומרים ביקשו בלב ולב מהאנשים לצאת החוצה, אל מתחת לגגון הפלסטיק שלא סיפק שום הגנה מפני הרוח והגשם. בינתיים אלה שזה אך הגיעו התעכבו בתוך המחסום, החייל צרח, השומרים פינו אותם וכן הלאה. המעבר היה מהיר, וגם בצד השני לא היה דוחק גדול, אנשים אמרו לנו. אשה צעירה שאנחנו מרבות לפגוש במחסום ביקשה את עזרתנו: בצד השני נאסר על אשה נכה לעבור, משום שהיא אינה מסוגלת להתכופף כדי לחלוץ את נעליה. התקשרנו לקצין מג"ב שנעזרנו בו כבר כמה פעמים, ואכן, כעבור כמה דקות יצא מן המשרדים קצין משטרה ושאל עליה. היא יצאה מן המחסום, והקצין אמר שהוא נתן לה את מספר הטלפון שלו, אם שוב היא תיתקל בבעיות. ראינו אדם שיצא עם בנו בן השלוש. הפעוט החזיק את החגורה שלו. נראה שהיה עליו להסיר אותה בבדיקה הבטחונית. ממש כמו גדול.