זעתרה (תפוח), חווארה, עזון עתמה, יום א' 29.3.09, אחה"צ

צופות: 
יהודית ב., נעה פ, לינדה, טל ה. וגלית ג. מדווחות
29/03/2009
|
אחה"צ

 

 

מחסום צומת תפוח-זעתרה 14:50

20 מכוניות ממתינות לבידוק, מגיעות מכיוון נבלוס. לא נראו מעוכביםinfo-icon, או כלב.


מחסום חווארה 15:00

על ראש מגדל גבוה בכיכר שלפני המחסום עומד חייל ומשקיף.

עוד חייל, אדום כומתה, כצבע הפרגים והנוריות שסביב, עומד בתוך שתי בטונדות באי התנועה שמול הכניסה לחניה. מסנן את המכוניות המגיעות מדרום - לוחיות רישוי צהובות יעמדו בצד, משאיות ישלחו לעוורטא.

היום החיילים ללא קסדות. חיילי הצנחנים עם כומתות אדומות-בורדו והמ"צ בקסקט כחול. למת"ק, אדם, כובע קסקט בצבע חאקי.

בידוק כלי הרכב:

הבדיקה נעשית  בשתי עמדות בידוק, ספרנו 18 רכבים ממתינים (לפחות). משך הבדיקה נע בין 2 ל- 4 דקות, תיזמנו 25-30 דקות המתנה בתור.

בורות ושלוליות על מסלול הכורכר שנסלל לא מזמן, נזקי הגשמים האחרונים. הנוסעים יורדים במרחק מה מעמדת הבידוק, הנהג מתקרב, מכבה מנוע, מגיש תעודות, יוצא מהרכב, פותח דלתות, עונה לשאלות, מחייך אם צריך. הנוסעים נקראים לשוב לרכב  בנפנוף יד, לא לפני שהם חושפים בטן (מרימים מעיל,סוודר, גופיה), סיבוב במקום, הפשלת מכנס ימין ואח"כ שמאל. זהו. אפשר להמשיך למחסום הבא. ברוח, בבוץ, בגשם ובשמש שתבוא בקרוב, עם קסדה, בלי קסדה - הכול בשם הביטחון (כמובן).

אוטובוס ריק מוחזר לשכם. החייל שאמור למסור לו את תעודת הזהות במסלול הכניסה לשכם מסרב לדבר עם הנהג ומשפת הגוף שלו ניכר הזלזול והמיאוס בעומד מולו. אותו חייל, באותה תנועת יד מזלזלת מלווה הפעם בקול נהמה יגרש פלסטיני כבן 30 שמגיע עם מג'די, מוביל העגלות במחסום, כדי להעביר סחורה בעגלה לצד השני. את שניהם הרחיק ב"יאלה עופו מפה אמרתי", על מה ולמה לא נדע.

רכב ישראלי שנהגו ערבי ישראלי לא מורשה לצאת מהמחסום ומוחזר חזרה לשכם.

ב- 15:30 מגיעה הכלבנית עם כלבתה.

ב- 16:00 הן מתחילות.

ראשונה  -  מכונית 'אופל' ישנה בצבע בז', שלושה גברים בגיל העמידה. הכלבנית מעירה את הכלבה ממרבצה, זו מתמתחת, מרחרחת, מכשכשת בזנב. ההכנות הסתיימו. הכלבה מזנקת לאוטו על הספסל האחורי, לתא המטען, לכסא הנהג, למטה, למעלה קפוץ ולקק. הנוסעים האחרים שמכוניתם נבדקת במסלול הסמוך צופים במחזה, מודים בודאי לגורל או לאל עליון שמנע מהם את הגועל הזה. ה'חיפוש' הסתיים לאחר 15 דקות. הכלבה זוכה לליטוף וחיבוק. שלושת הנוסעים חוזרים לרכב המטונף.

שני -  רכב כחול, חדש למראה. הנהג, פלסטיני כבן 50, לבוש בחליפה מחויטת ואיתו גבר צעיר יותר. הם עומדים כשני מטרים מהרכב שלהם, שכעת עושה בו הכלבה כרצונה. היד סוככת על העיניים מפני השמש, המבט מופנה פעם לפנים ופעם הצידה, לא לראות. ה'חיפוש' מסתיים לאחר 8 דקות.

שלישי - רכב לבן קטן, ממורט למראה. גם הפעם הנהג בגיל העמידה. הכלבה בחוץ, בפנים, מתחת, מעל. מעודדת מקריאות הכלבנית , במשך 10 דקות, היא תרה ומחפשת, את מה? אולי את הבושה שהלכה לאיבוד.

בידוק הולכי רגל:

כל העמדות פעילות, להפתעתנו הכול מתנהל כבימים עברו כלומר ללא הטכנולוגיה-שלט-רחוק: החיילים והמ"צים עומדים בצמוד למגנטומטר ומנהלים בדיקת חפצים ותעודות במגע אדם. ההנחה שאיזו הפסקת חשמל נטרלה את המערכת הממוכנת בעמדה המשוריינת נכונה כנראה, כי לאחר כרבע שעה חזר ההליך המנוכר והחדיש - בודקים מאחורי זכוכית עבה, קולות ברמקול ות.ז. מחליקה מטה בחריץ המחייב השתחוות כדי לאספה.

זמן המתנה ממוצע בתור הגברים - כרבע שעה, ממתינים כמאה.

לשאלתנו מה קרה לקסדות ולדאגה לביטחון החיילים שמענו שזו החלטה טרייה של המח"ט להקל על החיילים, ולתדהמתנו (אחרי שנים של כוחות קסודים) למדנו שב"חוות חמש" (חווארה בלשון הצבא) אין על החיילים איום מלמעלה.

בפתח תא העיכוב נראים שני מעוכבים.

בקרוסלת הכניסה לנבלוס איש עייף ועמוס חבילות כבדות נאבק להעביר זוג אופני ילדים דרך המתקן החורק המבטיח שגם בכניסה הלא-מבודקת לעיר המחוז ינועו הפלסטינים אחד-אחד, לאט, במסורבל, במקוטע, ותמיד תמיד על תנאי.

17:20 - עזבנו, בתור לבידוק ביציאה מהעיר יותר מ- 20 רכבים. זמן ההמתנה 35-40 דקות.


17:40 -
על אם הדרך הצרה, במעלה קצת אחרי מרדא ולפני אריאל, עומדות בשולי הכביש תשע מוניות שרות פלסטיניות בין שני ג'יפים צבאיים ומספר חיילים עם ערימות של ת.ז. סא"ל נוכח ומפקד על העניינים. רגע אחרי שהגענו מתחילים לשחרר אותן. כל ההליך מסכן את כל כלי הרכב הנעים בכביש הצר בו חולפות משאיות ביעף בשני הכיוונים. לשאלתנו עונים לנו נוסעים הכלואים בתוך המוניות שהם ממתינים כך כבר למעלה מחצי שעה.

בינתיים מגיע עוד ג'יפ מאובק וחייל עם תעודת זהות נוספת.

בקול רם מכריז הסא"ל - אולי למעננו? - שיש פה איזה עניין עם מונית שפרצה את המחסום ולכן הציבו את מחסום הדרכים הזה כדי לעצור את כל המוניות שעוברות עד שיימצא החשוד בהימלטות.

מצד שני, הרי הן כולן נראות זהות, איך מזהים? ואיך זה מתיישב עם ההוראה לשחרר את כל המוניות שעוכבו על פי הת.ז. שהגיעה בג'יפ המאובק?

למחסום עזון עתמה18.10

בדרכנו הביתה פנינו לביקור במחסום עזון עתמה וצפינו בפועלים המגיעים הביתה מעבודתם ונאלצים לשאת ידנית ציוד די כבד שאי אפשר עוד להכניס לכפר ברכב שהביא אותם. מכונות, שקים, מקרר,

הכול צריך לסחוב עכשיו בידיים. חייל מילואים במשקפי-שמש-סקי אופנתיים לא מבין מה הבעיה.

מה יש, אצלו בבניין שבע או חמש או ארבע קומות לא עושים כך?

בכל אופן, שוב זכינו לשמוע את המנטרה על מיעוט הפיגועים מאז ש...

אז מה היה לנו? עיר בכלוב, הולכי רגל בכלוב, נוסעים במוניות בכלוב, ולבסוף כפר בכלוב.

ב-18:30 יצאנו בחזרה ארצה.