קלנדיה, יום ה' 26.3.09, בוקר
מילי מ', תמר א' (מדווחת)
אורחות: שלוש סטודנטיות מגרמניה
ב-6:30 הגיעו התורים עד לסוף סככת ההמתנה. אמרו לנו שמוקדם יותר הגיעו עד למגרש החניה. אחת הקרוסלות יצאה מכלל תפקוד, שתי הקרוסלות הנותרות נפתחו כל כמה דקות, הממתינים דחפו אחד את השני כדי שכמה שיותר יעברו עד שהקרוסלה תינעל שוב, ואלה שעברו הצטרפו לתור ארוך נוסף לפני עמדות הבדיקה.
לפני התור ה"הומניטרי" הצטופפו כמה עשרות זקנים, נשים ותלמידים, וכל פעם כשהשער נפתח התקשה החייל לסגור אותו שוב נוכח הלחץ של מי שביקשו לעבור. מאחורה עמדה אם עם תינוק על זרועותיה שצינור היה מחובר לאף שלו. אחרי שהסבנו את תשומת הלב של החיילים נתנו לה לעבור לפני שאר הממתינים. בהזדמנות זו הצליח גם אב עם תינוק עטוף במעיל ענקי לעבור. שני התינוקות הוחזקו גבוה מעל ראשי הוריהם כדי שלא יימחצו.
כמה בחורים, ספק תלמידים ספק פועלים, התרוצצו בין התור הרגיל לתור ה"הומניטרי", צחקו עלינו והרגיזו בכוונה את כולם כאשר עשו לכאורה ניסיון להתגנב לתוך התור בכניסה לכלובים.
לקראת 7:45 החל התור להתקצר.