עזון עתמה, יום ש' 14.3.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
תמי ג', איה ק', ויוי צ' (מדווחת)
14/03/2009
|
אחה"צ

היינו במחסום הדרומי החדש של עזון עתמה, על כביש 505.
לתזכורת, הכפר עזון עתמה ובו כ-3000 תושבים, כלוא כולו בתוך גדר הסוגרת אותו לכיוון הגדה מצפון. מזה שבועיים שלושה הושלמה הכליאה ויש שער /מחסום דרומי לכיוון כביש 505 . הכפר חסום מכל צדדיו בין ההתנחלויות אלקנה, שערי תקווה ואורנית. הכליאה נועדה ליצירת גישה חופשית להתנחלויות מכיוון הכבישים לישראלים ולסיפוח שטחי גדה לצד הישראלי  של גדר ההפרדה.

הכפר עזון עתמה, על פי דיווחים שונים, התדרדר והתנוון כלכלית וחברתית בשנים האחרונות כתוצאה מפריחת ההתנחלויות ובניית הגדר. עכשיו צפויה התדרדרות נוספת עקב הסגירה והכליאה ההרמטית.
 המחסום הדרומי החדש הוא שער בגדר וממנו יוצאים פלסטינים תושבי עזון עתמה ופועלים פלסטינים בעלי אשור עבודה בהתנחלויות לרוב ומעטים בתוך ישראל. על העובדים לעבור שני מחסומים במרחק כשני ק"מ אחד מן השני, כדי לצאת לכביש 505, ותושבי הכפר חסומים בכל יציאה וכניסה לכפר משני הצדדים. השערים /מחסומים נסגרים בלילה.

כ-100 איש משבע משפחות חיותinfo-icon מעבר לכביש, ממול המחסום החדש, והם נדרשים למחסום בכל כניסה לכפר לקניית מצרכים במכולת, לבית הספר, או ליציאה לכיוון הגדה דרך המחסום המערבי ושוב בחזרה לבתיהם.

במחסום חיילי משמר הגבול שבודקים כל תעודה. המעבר הוא רק לבעלי כתובת עזון עתמה בתעודת הזהות שלהם. כרגע  כל תושב יכול לצאת ולהיכנס אחרי בדיקת הכתובת  ובדיקת קושאן של ילדים ונערים. בקרוב כך אמרו לנו המעבר יהי ע"פ רשימה שבה יתערבו השב"כ והמשטרה כדי לאסור המעבר ממי שיש לו מניעה. וגם יהיה רישום של מספר הפעמים בהם עבר אותו אדם במחסום.העברת סחורה ואוכל דרך השער מוגבלת לכמויות קטנות. ההגבלה הזאת כואבת במיוחד כשמדובר במצרכי מזון - מותר להעביר כך וכך ביצים או פיתות או עגבניות, כמויות שלא מספיקות לספק צורכי משפחה פלסטינית ממוצעת.  בזמן שהיינו שם משעה 14:30 עד 19:30 שלטה במחסום חיילת מתעללת, שהתעללה ככל יכולתה בכל אחד. לא נתנו לנו להיכנס לכפר דרך השער הזה. מדוחות קודמים הבנו שישראליות יכלו להיכנס. 
 
ישבנו עם ע' ממפעל השיש מול המחסום, ואחרי כן ניגשנו למחסום, וכשהחיילת ראתה שמצלמים ואמרה שאסור (שומרת שבת), אמרנו שאנחנו לא שומרות שבת ובכל זאת ללא ויכוחים נסוגונו שוב בחזרה אל מעבר לכביש. זה לא הספיק לה. היא לקחה את התעודות זהות שלנו ועיכבה אותנו כשלוש שעות. תחילה את  ט' מירושלים המזרחית ואח"כ אותנו. ישבנו במכונית וצפינו במחסום כל הזמן הזה, ואותו דפוס התעללות נמשך כל הזמן. היא העבירה את האנשים בצעקות, מבקשת קושאן מן הילדים שנכנסים למכולת וחוזרים לבית אחרי כמה דקות, לא מרשה להעביר סחורה ואוכל בבת אחת, אלא רק במנות, כאשר אותו איש צריך שוב ושוב לעמוד מולה לבדיקה בשער, נותנת לאיש עם קרטון של ירקות לחכות בגשם החזק, עד שהוא והקרטון והירקות ספוגים מיםinfo-icon, הודפת איש אחר שתקרב אליה לשנייה כדי לעמוד מתחת לסככת הניילון בה הסתתרה מן הגשם, מעבירה או לא מעבירה לפי המזג שלה, כל שני לפי הוראה ממנה צריכים לעמוד בתור ובטור עורפי מנומס. כל הזמן אותה תמונה: הפלסטיני מרוקן  שקית ניילוןinfo-icon, שפוף על העפר, והיא עומדת מעליו עם רובה.המראות קשים, בפרט כשהתחיל להחשיך והגשם החל לקדת. הגברים היו כפופים ושפופים עם הקפוצ'ון שמכסה את ראשיהם, הלכו ובאו דרך השער כמו צללים של עצמם.
העיכוב שלנו הסתיים כאמור אחרי כשלוש שעות, לאחר שהמשטרה הכחולה הגיעה והחתימה על טופס עיכוב. שם החיילת שירן סעד ושם השוטר עופר. לא קיבלנו עותק של הטופס עליו חתמנו.

ישבנו עם ע'. בסיפור חייו שזורים כל התלאות של פלסטיני בגילו. ילדות בכפר ע"ת תחת השלטון הירדני, מלחמת 67, כלא בגיל צעיר באינתיפאדה הראשונה, שנים בסעודיה לצורכי עבודה ולימודים, איבוד האדמה החקלאית שלו לטובת מחנה צבאי, בן אחד בכלא באשמת השתייכות לחמאס, הריסת ביתו שנבנה ללא היתר בנייה (או כפי שקוראים לזה היום "תכנית מתאר") . ארבעה מילדיו נישאו ולא גרים בעזון עתמה, על כן הם לעולם לא יכולים לבוא לבקר אותו. הנסיעות אליהם עולות סכומי עתק. הבן שלומד באוניברסיטת אל נג'אח בשכם עובר כל יום עובר סדרת מחסומים בדרך, ועכשיו ההצקות וההשפלות והעיכובים והזמן האבוד במחסום החדש. היום יש להם חגיגת אירוסים במשפחה והאורחים שהגיעו הם רק אנשי הכפר עם הכתובת הנכונה בתעודת הזהות.

ממה ששמענו ומה שעולה מן הדוחות, בימי ראשון בבוקר החל מ5:30 ובימי חמישי בסביבות שלוש יש מעבר העובדים. איני יודעת איך לנסח את זה - אולי יש יותר פעילוּת במחסום, והצפייה מתעדת אינפורמציה מסוג שונה.  אבל  אני אישית חושבת  שהשגרה של אנשי הכפר במעבר במחסום כפי שצפינו בה היום במשך שעות משמעותית לא פחות.