ארתאח, יום ו' 27.3.09, בוקר

4.20 הגענו לשער אפריים וחיפשנו כיצד להגיע למקומות שבהם אפשר לראות את הפועלים מגיעים.

אזור המשאיות היה ריק לחלוטין

 4.50-6.30 מעבר פועלים בשער אירתח

בימות השבוע השער אמור להפתח ב 4.30 ביום ו ב 5.00. הפועלים אמרו ששערים אחרים נפתחים כבר ב4.00

בפועל השער נפתח ביום  שבו היינו  ב5.10-

בתוך המבנה, שיכולנו רק להציץ אליו, יש כ8 עמדות בדיקה, שמהן יוצאים הפועלים אל פרוזדור ארוך המוביל אל יציאה, שבה יש רק קרוסלה אחת. מאחורי עמדות הבדיקה בתוך המבנה יש חדרי בדיקה-שעליהם רק שמענו.

בזמן שהותנו שם  רק עמדת בדיקה אחת פעלה במשך 20 הדקות הראשונות ולאחר מכן נפתחה עוד אחת ולאחריה עוד אחת. בסך הכל  פעלו מ5:35,  3 עמדות בדיקה. בזמן שפעלה עמדה אחת יצאו ב30 איש בתוך 5 דקות. כשפעלו 3 עמדות יצאו כ-170 איש בתוך 5 דקות.

ההמתנה לכניסה לבדיקה:

מסלול ההמתנה המגודר מכל צדדיו וומאוד צר. השטח כולו מגודר גם הוא ובחלקים אחרים שלו שמקבילים למבנה העיקרי יש חומת בטונדות בגובה בין 8-5 מטרים.   במסלול זה אין שום הגנה  מפגעי מזג האוויר, והוא בעצם מין מכלאה צרה לבני אדם.  בקצה המכלאה יש קרוסלות חשמליות המאפשרות בכל פתיחה ל-16-20 בני אדם לעבור לחצר מקדימה, מגודרת מאוד מכל צדדיה, שבה הם ממתינים למעבר לשתי קרוסלות חשמליות נוספות, המובילות אותם אל מסלולי הבדיקה- חדרים ועמדות.

לדברי הפועלים בימים רגילים ובמיוחד ביום ראשון ( שהוא היום שכולם ראו אותם כהולם ביותר לראות מה קורה באמת)  הם מגיעים לשם בין שעה וחצי לשעתיים וחצי קודם לכן, כדי להספיק לעבור את השער ולהגיע למקומות עבותדם במועד.  הצפיפות מאוד קשה, וכל מי ששוחח עמנו דיבר על אנשים שנפצעו, ואף כל אחדים שמתו בשל הצפיפות, הדוחק וההדיפות של  הפועלים.    פועלים שמאחרים מפסידים יום עבודה, אבל לעתים יכולים גם הפסיד את תמיכת המעסיק ולפיכך את רשיון העבודה.

היו תלונות שתכופות בימי גשם הם לא מתירים לפועלים הרוצים להתפלל לעשות זאת במתקן, למרות שלכאורה יש מקום טבעי לכך בגומחה רחבה בפרוזדור הרחב המוביל מעמדות הבדיקה של הקרוסלה ביציאה.  כשאנו היינו שם היו כל העת בין 3-10 אנשים שהתפללו שחרית.

אין מסלול מיוחד לנשים. הנשים עומדות בחלק הקרוב ביותר לקרוסלות והן דחוסות שם מאוד. הן התלוננו מרות על הצפיפות, ועל כך שהגברים דוחפים אותן באופן בלתי נסבל  כדי להתקדם יותר.

הליך הבדיקה

 כפי ששחזרנו מדברי הפועלים ההליך השגור הוא בדיקה של הכרטיס המגנטי וכף היד, וכן בדיקה נוספת-בחדרים-  של תעודת הזהות, השקית והבגד העליון, תכופות הם מתבקשים להסיר את נעליהם (ראינו אנשים ונשים רצים יחפים בין הקרוסלות כדי לחסוך בזמן). לעתים הם נלקחים לחדרים נוספים שבהם הם מתבקשים לפשוט את שאר בגדיהם.    הבדיקה הכפולה של המסמכים מאריכה כמובן את משך השהות שלהם במתקן הבדיקה.   

 אוסרים עליהם לקחת עמם קפה, שמן ולבנה.

בבוקר היו להערכתנו בין   2500-3000 אנשים ונשים שהצטופפו בשביל המכלאתי בדוחק קשה.

חזרה מן העבודה

לדברי הפועלים עיקר החזרה הוא בין השעות 3-5 אחה"צ, יש בדיקת תעודות לכולם ושוב רק בשתיים או שלוש עמדות. יש קרוסלת כניסה אחת בכניסה למתקן, ושער יציאה מהחצר הפנימית אל השביל המכלאתי.  לדבריהם  בשעות השיא יש להמתין( שוב בחוץ ללא שום הגנה מפגעי מזג האוויר ) לעתים  בין 60-90 דקות.

נראה לנו שיש לברר מהי חברת האבטחה שמפעילה את המעבר, מהם תנאי העיסקה שלה עם הצבא-המשטרה-המדינה.  מהם התנאים שהתחייבה להם מצד הפעלת העמדות ,תנאי המתנה של הפועלים, הפועלות.

רבים מן האנשים שדברו אתנו חוזרו שוב שוב על המשפט: מחזיקים אותנו כמו חיות; אנחנו בני אדם.