א-ראם, ג'בע (ליל), חיזמה, ענאתא, קלנדיה, יום ה' 19.3.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יעל י., רות א., אילנה ד. (מדווחת)
19/03/2009
|
אחה"צ

14.30 - 18.00

הפעם כיסינו מסלול ארוך בנסיעה. בניית החומה לאורך הכביש מרמות לגבעת זאב, כמעט הושלמה וכמעט שאין אפשרות להבחין בקיומו של הכביש השקוע המיועד רק לפלסטינים.
המחסום בגבעת זאב נראה כמה שיהפוך לאחד המחסומים הראשיים לכניסה לגדה המערבית; בשלב זה עדיין יכולנו לעבור דרכו ולהגיע עד לסלעים שמעבר להם עומדות המכוניות שמחכות לפועלים החוזרים מעבודתם. ראינו כמה פועלים  העוברים ברגל בדרך עפר שבה עמדת בדיקה, בה הציגו את ניירותיהם.

רצינו לבקר את ידידנו מנהל בית הספר המקצועי בעטרות אך השומר בכניסה, הדובר עברית רהוטה, סיפר לנו שבית הספר אינו פועל בימי חמישי ושישי (כפי שגם נהוג במערכת החינוך הירדנית). התלמידים מהפנימייה הגרים רחוק, יוצאים ביום רביעי אחר הצהריים לחופשת סוף שבוע, עד לשבת בבוקר, ושהמנהל יצא עם משפחתו. ננסה לבקר את
המנהל, וספי תמימי בהזדמנות אחרת.

הסענו את השומר שסיים את משמרתו למחסום קלנדיה.
נכנסנו עם הרכב למחסום, ללא כל בדיקה והמשכנו בכיוון מחסום ליל, גם כאן לא נבדקנו. משני צדי הכביש ערמות של זבל, שקיות אשפה ישנות וקרועות, התלויות לאורך חוטי תיל מתנופפות ברוח. לצד כל אלה דוכנים מסודרים של ירקות ופירות בשלל צבעים.

החלטנו לרדת למישור אדומים ובכדי לעקוף את המחסום נסענו דרך הכפר חיזמה. בדרך ראינו סלילה של כביש חדש ושלט גדול המכריז על הקמתה של שכונה חדשה "נופי ענתות". במורד הדרך ראינו כיצד מאהל של בדואים נדחק ממקומו על ידי מחצבה חדשה.
בדרך חזרה צפינו מימיננו במבנה המשטרה של E1 ובשלט המכריז: "מבשרת אדומים היא כאן".

נכנסנו לענאתא מכיוון מערב וצפינו משמאלנו ב"כלוב" חדש להולכי רגל, מה שמאפשר לאנשי הביטחון לבדוק את המכוניות היוצאות לירושלים. חיילת משמר הגבול לא בדקה את ניירותינו כשהבחינה שאנחנו "נשות ווטש".

המשכנו לא-ראם משם רואים את החומה הסוגרת על שכונות צפון ירושלים ומאפשרת את הנסיעה הישירה למחסום קלנדיה. במחסום עטרות הארעי שהיה כמעט ריק בדרכנו הלוך, השתרך עתה תור ארוך של עשרות מכוניות.

בנבי סמואל הייתה המולה של מכוניות רבות ושל עשרות חרדים שבאו לבקר באתר הקדוש.בתוך הכפר ראינו מספר גדול למדי של בעלי חיים; חמורים, כבשים, תרנגולות במכלאות מאולתרות. תמהנו אם הצלב האדום העניק לתושבי הכפר בעלי חיים אלה, כפי שעשה בנועמן. ניגשנו למכר שלנו, בעל המכולת, ומצאנו אותו במצב רוח עגום; הוא קנה כמויות גדולות של ירקות ופירות במגמה למכור אותם למבקרים היהודים באתר הקדוש והעמיד את הדוכן על האדמה השייכת לו ליד האתר. נציגי המנהל דרשו ממנו לסלק את הדוכן ואף החלו לפגוע במרכולתו כשהתעכב. אורח חרדי, המפעיל דוכן של מוסיקה
חרדית ליד האתר, לאחר שסולק מהישיבה במקום ("כמו אח שלי"), אישר את הסיפור. עכשיו הוא צריך לזרוק את התוצרת החקלאית שקנה כי איש בכפר אינו צורך סוג זה של מצרכים. בעל המכולת פנה בתלונה ל"בצלם" ולעורך הדין שלו וביקש גם מאתנו לפרסם את הסיפור ולנסות לעזור לו.

ליד מחסום רמות ראינו שתי מכוניות שהיינו בטוחים כי עוכבו על ידי אנשי הביטחון שבמקום. התברר כי המכונית הראשונה עלתה על הדוקרנים של המחסום וצמיגיה התרוקנו,והמכונית השנייה באה לחלץ את הנהגת.
השוטרים שעמדו במחסום, שעיקר מעייניהם היו לתפוס מכוניות גנובות, "הרגיעו" אותנו: "אין לכם מה לדאוג זה לא מחסום בשטחים.