בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ה' 19.3.09, בוקר
06:50 - הכניסה לזיתא חסומה, הכניסה למרדא פתוחה.
07:00 - זעתרה/תפוח:
לפני הצומת מכיוון מערב חמישה רכבים בתור. כשאנחנו מתקרבות למחסום יוצא לעברנו קצין, מפקד המחסום, שמבקש מאיתנו לא להתקרב למחסום ופותח בדיבור מתגונן על כך שהם אנשים ואנחנו אנשים (הכוונה ליהודים ולפלסטינים) ולא נעים לעשות מה שהם (החיילים) עושים אבל אין ברירה וצריך לעשות את זה כדי למנוע פיגועים, כי יש בינהם אנשים שרוצים לפגע ולהרוג אותנו ובגלל זה יש מחסומים. היחידה חדשה במחסום, אלו חיילים באמצע מסלול של סיירת צנחנים.
רכבים נבדקים רנדומלית. מעל 20 רכבים עומדים בתור מכיוון שכם, שלושה מסלולים פתוחים והבדיקה מהירה.
07:10 – בכניסה לצומת, ממערב מעוכב אחד. אנחנו ניגשות והוא מדבר עברית, מספר ששכח בבית את תעודת הזהות שלו – היתה בכיס החולצה ושכח להעביר אותה כשהחליף בגדים. מחכה שמישהו מהבית יבוא עם התעודה כדי שיוכל להמשיך לדרכו, הוא הולך לשוק.
07:22 – התור הסתיים גם מכיוון מערב וגם משכם.
07:34 – שוב רכבים מצטברים בתור מכיוון שכם.
רכב משטרה נעמד בצומת בכביש לכיוון שכם ועצר בצד רכב פרטי ואופנוע. עד שאנחנו מתקרבות האופנוע כבר משוחרר. עמדנו ליד הרכב על המדרכה, מספר מטרים מהשוטר ומהניידת. השוטר ניגש אלינו וצועק עלינו בתוקפנות רבה שלא נעז להפריע לו בתפקידו, ושאם נפריע הוא יעכב אותנו בתחנה. אני ניגשת לשוטר הנהג שברכב ושואלת אם אפשר לשאול אותו שאלה והוא עונה בגסות שלא. בינתיים רחל ניגשת לנוסעים ברכב ואומרת בוקר טוב, הם יושבים כמשותקים מפחד ולא עונים לה. אנחנו לא מבינות לפי מה הרכבים מעוכבים
. כעבור מספר דקות מעוכב רכב נוסף. כשהשוטר מתרחק מהם רחל ניגשת ושואלת לשלומם. השוטר רואה את זה ופונה אלינו בצעקות רמות, טוען שאסור לנו לדבר עם מי שהוא מעכב ושבגלל דברים כאלו שוטרים נהרגו. היסטרי ומופרע. לאחר חילופי דברים בינינו הוא דורש ממני לראות תעודת זהות, אני מוסרת לו והוא לוקח פרטים.
07:57 – ג'יפ עומד בכניסה לביתא, ואחד נוסף בצד הכביש במורד הדרך, בכפר.
08:00 - חווארה:
שמונה מכוניות בתור ואין תור הולכי רגל. אין באסטות ליד המחסום – החיילים סילקו את כל הרוכלים. נציג המת"ק טוען שאלו ההנחיות, בהוראת מח"ט. אף אחד לא יודע להגיד מה הסיבה, הסברים שונים מתעופפים באויר – הגיינה לקויה, אי תשלום מיסים, הכל נשמע כתירוצים לא ענייניים.
08:58 – באסטת קפה קטנה ממוקמת באחורי החניון, הרחק מעיני החיילים. בכל זאת הם מגלים אותה, ומגיעים שני ג'יפים (אחד צה"לי ואחד של מג"ב) ושבעה חיילים כדי לסלקה. בעל הבאסטה מתחבא בפניהם והם לא מוצאים אותו. צביה ורחל שפגשו אותנו שם נשארות במקום ועוקבות אחר ההתרחשות, רחל ואני ממשיכות במסלול.
09:15 - עורטא:
תור משאיות ארוך מאוד. אנחנו סופרות מעל עשרים מכוניות עד איפה שניתן לראות (עד עיקול הכביש) והתור עוד ממשיך אחרי העיקול. נהגי המשאיות מדווחים על זמן המתנה של בין שעה לשעתיים. כשאנחנו אומרות שהמצב רע נציג המת"ק צוחק ואומר שזה טוב לעומת מה שהלך בבוקר, ושניתן לחיילים לסיים לאכול והתור יתקצר.
שתי משאיות מעוכבות כעונש על נסיעה בכביש האסור לפלסטינים. האחד מתגורר ברמאללה, אמו המבוגרת יושבת לצידו והוא מספר שהם בדרכם לאחיו החולה שעבר ניתוח בבית חולים, לא ידע שאסור להם ליסוע בכביש. הנהג השני גם טען שלא ידע. פנינו לנציג המת"ק שאמר שהוא לא שם לב שעיכבו אותם "אז מזל שאתן כאן", ולאחר כמה דקות שיחרר את שניהם.
09:40 - בית פוריכ: ריק.
09:50 – חווארה:
כעשרים איש בתור הולכי הרגל. את הבאסטה ההיא בסוף סילקו, וכשחזרנו מצאנו אותה ממוקמת מחדש רחוק יותר מהמחסום, בכניסה לחניון. תור רכבים ארוך, כשלושים רכבים.
שלושה חיילים הולכים ברגל בכיכר שלפני המחסום.
ג'יפ מג"ב עומד בצד הדרך.
10:36 - זעתרה/תפוח: 37 רכבים ממתינים.
מרדא וזיתא – כמו בהלוך.