חווארה, יום ד' 11.3.09, אחה"צ
15:00 חווארה
מגרש החנייה מלא וגדוש במוניות הרבה מעבר לרגיל. הלכנו אל המקום ש"הוקצה" לנו מחוץ לשטח הסטרילי, במעבר היוצאים לשכם. ובאחת גילינו שהמחסום השתכלל. אדניות פרחים הוצבו לאורך הגדרות - מחווה פתטית ומיותרת המנסה ללא הצלחה לרכך את שלמת הבטון והברזל של המחסום ואת פני האנשים היגעים, החתומים בחותמת הכיבוש, הנאלצים לבלות במחסום עם עלות השחר ולאחר שקיעת השמש על יומם.
המת"ק מסביר שהושקעו 6000 ₪ באדניות, אלה יחזיקו מעמד בדיוק שבוע, וזאת בתנאי שירד גשם. למותר לומר, שלא אורגנו כל אמצעי השקיה. ומדוע ידאגו להשקיית הפרחים הרי איש לא דאג מעולם לברזי שתייה ולשירותים גם לאנשים במחסום. חלק מהאדניות (אלה שלצידי הדרך המובילה לשכם) נלקחו ע"י החיילים למשרדי המת"ק כדי שלא יבלו. חבל עליהם מצטדק המת"ק. חוץ מזה הוא המליץ לממונים שיש להתקין ברזים, הרי גם החיילים זקוקים למים, אך לא נענה, מה הוא יכול לעשות.
צחנה עולה מהמחסום. שואבים את שירותי החיילים וכל האנשים במחסום וסביבותיו אפופים באידי הריח הלא מטפורי.
מצטרף אלינו מפקד המחסום ומודיע לנו על "שכלול" נוסף. הצבא חייב לשמור על ביטחוננו. היה בשבוע שעבר "אירוע חטיפה" בבאר שבע ולכן הוא אחראי לביטחוננו. ויתרנו פה אחד על השמירה אך הוא בשלו. שלח חייל לעמוד לצידנו. החייל אינו מדבר. אינו מחייך ואינו מגיב אלינו. התעלמנו ממנו. ואז בשעה 15:35 , הופסקה לפתע עבודת המחסום, ללא כל התרעה . החיילים , הבודקים והשומרים התכנסו כולם אל תוך המבנים, והפלסטינאים הבאים משכם נותרו כלואים מאחורי הקרוסלה . הלכנו לברר והסתבר להפתעתנו, שאנו האחראיות. מאחר ומפקד המחסום חייב להפקיד חייל על ביטחוננו. מסרבים הבודקים (כך על פי מפקד המחסום) לבדוק ללא הגנה. מיד הבנו שכל שלומו ובטחונו של המחסום הועמס על כתפיו העדינות של חייל צעיר כי מפקד המחסום אינו מוכן, ציטוט: כי תיפול שערה משערות ראשנו, ולשם כך הוא מוכן לחסום את המעבר לפלשתינאים, ולעצור את עבודת המחסום. לא זה לא הוא שהחליט, אלה הבודקים שאינם מוכנים לעמוד שם ללא הגנה. למרות מחאותינו, לא היה הקצין מוכן לחזור ולהפעיל את הבדיקות. התור מאחורי הקרוסלה הלך והתארך אך עמד באילמותו. טענו בפניו, שאינו מאפשר לנו לעשות את עבודתנו, אך ללא הועיל. מאחר שהפכנו שלא בטובתנו אחראים על עבודת המחסום התרחקנו , והמחסום חזר לפעילות. (ב-15:55) .
לכל הנוגעים בדבר נא להתייחס לכך כחבלה בעבודת מחסום watch ותקדים להצרת צעדיו, שהחלה כבר ברגע שהורחב השטח הסטרילי והורחקנו מנקודות המפגש שבין החיילים לפלסטינאים העוברים במחסום. פניותינו למוקד, ולקצין המעברים לא נענו.
בעוד אנחנו מורחקות, הסתובבו בשטח מתנדבים מהארגונים הבינלאומיים. הם יכולים לעבור במחסום ולחזור ולעבור . הם יכולים לשוחח עם הפלסטינאים הממתינים במחסום ואפילו עם המעוכבים כשהם חולפים על ידם בעוד אנחנו מנועות. אנחנו אזרחיות הדמוקרטיה החזקה במזרח התיכון "מוגנות " מאחורי סורגי הגדרות, כלואות תחת משמר של חיילים, צווים ביטחוניים ושאר הוראות כוחניות. לטובת ביטחוננו ולתפארת מדינת ישראל. אין אנו יכולות אפילו להעיד על עוולות המחסום. הם החיילים רוצים בכל מאודם "לטפל בפלסטינאים" להעביר אותם הביתה בשלום ואנחנו הופכות אחראיות להפרת העבודה התקינה. בגללנו יחכו להם הפלסטינאים עוד שעה או שעתיים , או ככל שיידרש. כשנשאלתי ע"י אחד הנהגים מה קרה, אמרתי שלא נותנים לנו לעשות את עבודתנו ורוצים שנסתלק מהשטח ענה: אז תלכו!
ואז שינה טעמו ואמר : לא, התכוונתי שתעמדו מרחוק כדי שלא יראו אתכם. מניסיונו המר כפלסטינאי הוא יודע שהכי טוב זה להיות שקוף ואז הצרות אינן רואות אותך.
בינתיים מתרחשת דרמה שגרתית במחסום המכוניות. מכונית אפורה קטנה מכותרת ב-כעשרים חיילים ומתוכה מוצאים שני אנשים שעיניהם כוסו וידיהם נכפתו מאחורי הגב. כשהתקרבנו הם הוסתרו מאחורי הג'יפ הצבאי ולאחר מכן הובלו למקום "העיכוב". לשאלתנו נענה אחד החיילים: "כנראה שתפשנו שני מבוקשים".
מתנדבות חו"ל, שפגשנו גם בפעם הקודמת, והמתארחות בינון, סיפרו שהוצאו כ300- צווי הריסה חדשים למבנים בחירבת ת'נה. אלה מבנים, היושבים על אדמות בית פוריכ. במקום, בוצעה כבר הריסת מבנים לפני כשלוש שנים ואלה המבנים שהוקמו לאחר מכן.
חזרנו לעמדתנו במחסום בשעה 16.00:. הפעם התנהלה העבודה כסדרה. זמן המתנה כ 20 דקות. החיילים התעלמו הפעם מנוכחותנו. הם כבר הוכיחו - מי כאן בעל הבית.