בדרך לבית איבא עברנו את המחסום הכמעט מפורק (עדיין 2 הזרועות הצהובות מוכנות לפעולה וכן גם מספר בלוקים). משם טיפסנו לביקור במחסום שבי שומרון. החילים נינוחים והתנועה זורמת. פגשנו שם אנשים שהגיעו מרמאללה,  שעברו 3 מחסומים בדרך וזה הרביעי. לשאלתם "למה" יכולנו רק להצטרף למחאתם.

15.30 בית איבא
במקום עדיין נראים נזקי השטפונות אבל המחסום נקי וזורם. ההערה החשובה כאן שהקהל העובר, גם במכונית וגם ברגל, ממש מועט ולכן אפשר לומר שהמעבר יחסית זריז. תופעה זו אנו רואות כבר מספר שבועות ,ואין לנו הסבר לכך. בכניסה  לדיר שרף עמדו בשני טורים 10 מכוניות. רובן עברו ללא בדיקה. טור אחד הוא עבור הומניטרי ו"חשובים" והשני לפשוטי העם. גם כניסת הולכי הרגל היתה מהירה, לאור העובדה שהיו  בסה"כ בין עשרה לעשרים איש בסככה למשך כל שהותנו במחסום.הנכנסים כבר מתורגלים ומכינים עצמם (הוצאת חגורה וכל מה שמצפצף, מניחים הכל ליד החלון מגישים ת.ז., מקבלים את התעודה ויוצאים להתלבש ביציאה). פה ושם נבדקו המספרים בהשוואה לרשימות שבידי החיילים אבל המ'תק הזריז בשיר פתר את הבעיות. עדיין היו מכוניות שנמנעה מהם הכניסה לדיר שרף.  ביציאה לא היו  כל הגבלות, לא למכוניות ולא להולכי רגל.

אגב, אותו מת'ק בשיר, שהיה בארוחת צהרים כשהגענו, הגיע אחר זמן קצר וישר ניגש אלינו ושאל אם אנו זקוקות לעזרה.
חייל שעבר על ידינו ונעצר נשאל ע'י שרה אם הוא יודע מי אנו, ותשובתו היתה ללא היסוס,"אלה שמפריעות לנו לעבוד". שאלנו אותו אם אמנם הפרענו לא, ואז ענה: אתן לא אבל אחרות כן.