א-ראם, יום ד' 25.2.09, אחה"צ

סיור בא-רם

כשכוחות הבטחון פותחים דלת הם נועלים שתיים

המחסום נעלם. החומה שמפרידה בין שני צידי הרחוב אף היא נעלמה. החלמנו חלום? המשיח הגיע?
המשכנו וראינו שהשער לכיוון קלנדיה נסגר לצמיתות.
איברהים סיפר שהקפה שלו נפתח שוב, אך תושבי דחייה הסגורים מאחורי החומה חיים עכשיו בבית סוהר. מחלונם הם רואים חומה ותיל מסולסל בראשה.
דרך של דקותיים הופכת לנסיעה של שעות. אנשים נאלצים לנסוע לכיוון הנגדי ולשוב על עקבותיהם וכל זאת בתנועה צפופה הנעה באיטיות. במחסום קלנדיה  בדיקות מבוצעות באיטיות מורטת עצבים.
איש אחד נכנס למכוניתו עם אשתו ואומר לנו: "אני לוקח את אשתי לרופא שאת ביתו אתם רואים מאחורי החומה. במקום לצעוד כמה דקות עלינו לנסוע עכשיו שעות." כשהתקרבנו למרחב שלפני השער הנעול מכונית משטרה צפרה לנו להתרחק. אורחים לא רצויים כאן. אמרו לנו: אנשים שאין להם תעודות ירושלמיות יצטרכו לעבור לגור מאחורי החומה. מרטה: הכל נעשה כאן באופן חד-צדדי ושרירותי. בוקר אחד אנשים מגלים שאינם אדונים לרכושם ולמרחב סביב ביתם, עליהם לציית להוראות שמצרות עוד ועוד את חופש התנועה שלהם.
האם אין בישראל חוק יסוד זכות הקניין של אדם על רכושו? אחיו של איברהים אמר לנו בזעם עצור: " אתם, מה אתם עושים? כלום. אנחנו חיים כמו חיות ואתם לא עושים כלום."

דניאלה