א-ראם, ג'בע (ליל), עטרה, קלנדיה, יום א' 8.3.09, אחה"צ

מחסום ביר-זית/עטרה:
3.50 - יחידת חיילי גבעתי ששבו לא מכבר משדות הקטל של עזה חזרו לנהל את המחסום כשהם רגועים יותר משהיו בעבר, מתעניינים פחות בפלסטינים ורוב הזמן מנהלים שיחות  בינם לבין עצמם. התוצאה: התנועה זרמה באין מפריע.

מחסום ג'בע/ליל:
4.50 - בתוך המחסום חנה רכב אזרחי שממנו יצאו בחורות בתחפושות צבעוניות שחילקו משלוחי מנות לחיילים בעמדה. אח"כ חצו את הכביש אל עבר הפילבוקס כדי לא לקפח את עיניהם ופיהם של החיילים הצופים מעל. 

מפקד המחסום נפנה אלינו ואמר: "תעשו טובה, אם אתן יכולות להעיף את המחסום הזה אני אודה לכן" - הבטחנו להשתדל.

לפני שהמשכנו בנסיעה, עצר במקביל אלינו רכב צבאי שהגיח מאחור ובו שני חיילים מגוהצים ומוקפדים. אחד מהם פנה אלינו בעברית מהולה באנגלית כשהוא מודיע חגיגיות:"אנחנו נלווה אתכן למקום". תהינו לכוונת הדברים וכשהבחור עמד על טעותו הסביר שהם מחכים לתורמות אמריקניות האמורות להגיע לביקור בגדוד.

עדיין, אולי שוב, מתקיימות מגביות "שנור" בקרב קהילות יהודיות בגולה עבור צה"ל העני?

אר-רם:
5.00 - נכנסנו אל העיירה מהצד היחיד שנשאר פתוח במובלעת. התגלתה לעינינו עיר מוקפת חומה ומתפוררת.

נסענו לכל רחבה של אר-רם אל החומה שמדרומה. רצינו לראות ולחוש את הדברים מצדו האפל של הירח.

התחושה השוררת במקום היא של אווירת נכאים. לא גילויי כעס, לא מחאה או נקם. ייאוש, ייאוש גדול וקודר.

כשעמדנו מול שער המתכת הנעול, לצד החומה הסוגרת על חייהם של רבבות הכלואים במקום, שקט אפל ונורא כמו פילח את אפרורית סופו של היום בצעקה אילמת.

מחסום קלנדיה:
5.40 - מיודענו מוכר הקפה סיפר על המציאות  בבקרים מאז הוסר מחסום אר-רם, על המוני אדם שנוספו לאלפים הותיקים: מי למקורות הפרנסה ומי (ילדים ובני נוער) למוסדות החינוך. לדבריו המצב קשה במיוחד בבקרים של ימי ראשון והלחץ על המחסום נמשך עד השעה 9.00 ולעתים עד מאוחר יותר.

- משברכנו אותו לרגל החג שיחול למחרת (יום הולדת הנביא), אמר שאנשים רבים אינם חוגגים עוד. מי שיש לו מקום עבודה, אינו מעז לקחת יום חופש פן יפוטר בעוון היעדרות.

 - מצוידות בסרט מדידה החלטנו למדוד את רוחבם של שלושת כלובי האדם.

תוצאות המדידה משמאל לימין:
כלוב א: 61 ס"מ.
כלוב ב: 56 ס"מ.
כלוב ג: 54 ס"מ.

השחיקה במצב התחזוקה במחסום בולטת משבוע לשבוע: קרוסלות נוספות אינן פועלות  והן מחוברות אל המוט המרכזי באופן פרוביזורי, כפתורי האינטרקום אינם תקינים מזה זמן רב ודרך השערים "הומניטארים" אין כל יכולת לעבור. לאדם הנושא מזוודה קשה לעבור בשרוולי הכלובים שרוחבם כמצוין לעיל, גם לאדם עבה בשר זו משימה לא פשוטה, אבל מה יעלה בגורלו של מי שמתנועע בכסא גלגלים?

חלם זה כאן!

בשובנו ממחסום הרכבים פגשנו במחצית הדרך אדם נושא טלוויזיה גדולה, שביקש לעבור עמה. לאחר שהבחינו בו כוחות הביטחון דרך מסכי הפלזמות, פתחו עבורו את הקרוסלה הראשונה והוא מצא עצמו תקוע אחריה ולפני הבאה בתור. למעלה מ20 דקות עמד מתוסכל. הצטרפנו אליו בהמתנה. משהגיע אחד המאבטחים לפלס לאיש את דרכו, לא היה ברשותו המפתח לפתיחת מנעול השרשרת המחברת את אחד השערים (המנגנונים מקולקלים כאמור) והצטרף אף הוא לעדת המחכים כשהוא כועס עלינו ולא על המציאות:"אני פה לא באתי לשחק..." אחרי מספר דקות הגיע חברו וברשותו היה מפתח הקסמים, אלא שבדרך הישרה לא ניתן היה להעביר את האדם נושא הטלביזיה כי את שערי היציאה כאמור אין דרך לפתוח והפלסטיני ומטענו הובלו בדרך פתלתלה וסיבובית: אל החצר הפנימית של קריית הממשלה ומשם הוצא במעבר אחורי..

 
ויש לחזור ולומר שבאופן רשמי המקום קרוי "מעבר גבול!"