שיח' סעד, לוויה לבת משפחה מעבר לכביש אבל צריך היתר.

סיכום:  לא ציפינו למשמרת שיהיו בה אירועים, אך מסתבר שדווקא בזמן סגר צצות בעיות הומניטריות מיוחדות, ועזרתנו נחוצה מאוד, אף כי לא תמיד מועילה.

7:00   שיח' סעד

 כל הדרך במורד הגבעה למחסום – פחי זבל עולים על גדותיהם ולכלוך על הכביש. נראה שלא פינו כאן אשפה כמה וכמה ימים. 

 עוד לפני שהגענו למחסום עצרו אותנו שני מכרים מתושבי שיח' סעד וסיפרו שנפטרה הלילה אישה זקנה בג'בל מוכאבר, וקרובי משפחתה משיח' סעד רוצים להשתתף בלוויה, המתקיימת כמה מאות מטר מביתם, אך הם אינם מורשים לעבור (בעלי תעודות פלסטיניות, סגר.). יצרנו לנציג המשפחה קשר עם הקצינה ט. ממת"ק עוטף ירושלים, במעבר הזיתים, וזו ביקשה ממנו רשימה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה בלבד (כלומר לא בן אח וכו'). העברנו את המקרה לטיפולה של חנה בר"ג, כדי שתנסה להשתדל בדרגים גבוהים יותר. לאחר שיחות טלפון מרובות, הצליחה חנה ברגע האחרון לקבל אישור לקרובי המשפחה להגיע ללוויה שהתקיימה ב-11 בבוקר.
מלבד זאת המחסום היה ריק למדי – פועלים לא עברו בגלל הסגר, אך תלמידים, מורים, צוותים רפואיים ועובדי כנסייה הורשו לעבור. החיילים היו אדיבים. המגנומטר צפצף ככל העולה על רוחו.

8:00    גם הדרך האמריקאית עד לראס אל-עמוד זרועת זבל ופחים מלאים. התקשרנו למוקד העירייה, רשמו תלונתנו בעניין פינוי אשפה בשכונת ג'בל מוכאבר, והפנו אותנו לממונה על פינוי הזבל בשכונה, אך למרות שניסינו להתקשר אליו כל המשמרת, הוא לא ענה ולא חזר אלינו.

8:30    מעבר הזיתים

 עברנו לצד הפלשתיני, ושם פגשנו ארבע פרחי-אחיות שבידן אישורים תקפים לשלושה ימי השתלמות בביה"ח אוגוסטה ויקטוריה. הן לא הורשו לעבור בטענה שהשתלמות רפואית אינה מקרה רפואי הזכאי למעבר בסגר.  ביה"ס לאחיות ממוקם בראמאללה, אך החניכות הגיעו מכל רחבי הגדה. ניסינו לדבר עם קצינת המת"ק ט., אך לשווא, פועלת בהתאם לנהלים. ההצעה שלה הייתה לדבר עם הממונה על הבריאות במינהל – דליה בסה ואם זו תחשוב שההשתלמות חשובה מאוד, רק אז יוכלו להגמיש את הנהלים הנוהגים בסגר. ניסינו להשיג את דליה בסה בנייד ובמשרד, ואף נפש חיה לא ענתה. פנינו ליעל שלם, שדיברה עם אריה, הדובר החדש של המינהל, וזה ניסה במשך כשעה למצוא דרך ל"כופף" את הנהלים כדי לתת לנערות המסוכנות האלה לעבור. לאחר שעה וחצי בערך, קיבלנו את תשובתו השלילית. הודענו לפרחי האחיות והצענו להם לקבוע מועד אחר להשתלמות, והפעם לברר טוב טוב אם יש איזשהו חג יהודי או סגר מתוכננים. בפני אריה, דובר המינהל, הצגנו את מחאתנו על כך שהמינהל המספק את ההיתרים, לא "מגדיל ראש" ומתריע בפני מקבלי ההיתרים על החג והסגר הצפוי (כל שנה ושנה), וכי סביר להניח שלא יוכלו לעבור בימי החג למרות האישור שבידיהן.

 כשעברנו בשרוולי הבדיקה, התור היה קצר, אך התקדם לאט מאוד. מדי פעם שמענו שהחיילות "נובחות" משהו ברמקולים והערנו להן

9:30    ואדי נאר 

הדרך הייתה יפיפייה, ושמחנו שרונית ב, החוזרת אחה"צ לברלין, יכולה ליהנות משמש וממראות המדבר בתנאי ראות צלולים. במחסום ואדי נאר התנועה זרמה, אך נאלצנו להתעמת עם מפקד המחסום שלא שמע על הסיכום שהושג עם מ"פ האזור, א, ונציג יחידת המעברים ע. – שלפיו אנו יכולות לעמוד ברחבה מאחורי התמרור תן-זכות-קדימה, ממש ליד המוניות הנעצרות לבדיקת תעודות.

לקח קצת זמן, אך ההוראות הגיעו. כדי להציל את כבודו, כנראה, ניסה מפקד המחסום לטעון שביקשנו לעמוד ממש ליד ביתני הבדיקה ולכן לא הסכים. שקר גס כמובן.  צלצלנו למ"פ א., והסברנו לו שלא היו דברים מעולם. כמה דקות אח"כ יצאנו בדרכנו לירושלים.