א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום ב' 23.2.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
בלהה א', יונה א', ניבה ד', ציונה ש' (מדווחת)
23/02/2009
|
אחה"צ

ג'בארה, א-ראס

דיאלוג עם החיילים חושף איזו תדמית מעוותת יש לנו בעיניהם, ועד כמה אינם מבינים את מהות התפקיד שנטלנו על עצמנו. משאיר אותנו בתחושה קשה.

1:40 - קשה לחיילים לפתוח לנו את שער הכניסה לג'בארה. קודם אין מפתח. אחר כך מזהירים אותנו כי מסוכן בכפר, לאחר שאנו מודיעות שכבר שבע שנים אנו נכנסות פעמיים ביום, הם מוצאים את המפתח, אבל מעכבים את פתיחת השער ככל האפשר.  אנו מתחילות לגלות חוסר סבלנות, ובתגובה אומר לנו החייל:

-"רק לו היינו פלשתינים לא הייתן מתעצבנות".

 -"מבחינתנו כל אחד הוא בן אדם. לא משנה אם יהודי או פלשתיני.

-"אל תשנאו חיילים". 

-" יש לנו ילדים חיילים".

- "אל תשנאו גם אותם".

זו התדמית שלנו בעיני החיילים.  האם זה כשלון הסברתי שלנו? שטיפות מוח שמישהו דואג לעשות להם?

בשער 753 (שער הילדים ) החיילים עוצרים אותנו, שואלים מי אנחנו ולאן אנחנו נוסעות. הם קוראים את השלט  של מחסום watch ואחד החיילים מתקשר בקשר ואומר: " נשים מ watch רוצות לעבור מכחול לאדום, יש להם אלף?" האם הן צריכות תסריך? לאחר זמן קצר מתקבל האישור ואנחנו ממשיכות ל א-ראס

14:00 - בא-ראס העמדה הצפונית מאויישת. תנועה לא גדולה מכיון טולכרם. המכוניות מגיעות לעמדה על פי תנועת יד החיל. בדיקת תעודות רנדומאלית.

פלשתינית דוברת עברית באה מכיוון ג'בארה וחבילה ענקית על ראשה. היא מתיישת עם חבילתה לחכות לטרמפ או למונית. אספנו אותה. היא דוברת עברית. היא גרה בכפר ג'מאל. מסתבר שעבדה הרבה בחקלאות בארץ. עכשיו אין עבודה.  הורדנו אותה בכיוון הכפר.  "שוקראן" "מותק", לא ידעה איך להודות. המשכנו דרך הגבעות המנומרות כתמים אדומים וסגולים  צפופים של כלניות טורמוסים ורקפות.

ענבתא

14:40 - שלושה מודדים מחברה אזרחית ישראלית מבצעים מדידות על הכביש כ-30 מטרים דרומית למחסום. שני חיילים עם תג של חיל ההנדסה נמצאים ליד המודדים. משטרה כחולה עומדת בצומת.

במחסום, בדיקת המכוניות הנכנסות נעשית בעצלתיים. החיילים מבקשים מנהג מכונית להראות להם את מסמכי הרכב. והנהג מתבקש לפתוח את מכסה המנוע ומספר השלדה נבדק. לאחר כמה דקות המכונית משוחררת.

כ- 10 כלי רכב ממתינים בכל כיוון. מתקדמים על פי תנועת יד החייל. מכונית אחת התקדמה מעבר לקו לבן שמצויר על הכביש לפני שהחייל סימן לנהג להתקדם. החייל נגש אל הנהג ובכעס אומר לו: "איפה אתה ואיפה הקו?" הוא מחליט להסתפק בנזיפה ולחזור לעמדה ולהמשיך להעביר מכוניות מתור שבינתיים גדל. 

חייל מהמחסום ניגש לשאול אותנו מי אנחנו. לאחר שאנחנו מציגות את עצמנו הוא שואל אם מותר לנו לשהות במקום ללא ציוד הגנה, ללא אפודים. הוא מבקש לדעת כמה זמן אנחנו מתכוונות לשהות במקום.