קלנדיה, יום ב' 2.2.09, אחה"צ
נתניה ג. ופיליס ו.
פיליס מדווחת
14:45: א-ראם: במחסום היו מעט מכוניות. לא היו הולכי רגל ולא מעוכבים
.
14:55: בעטרות לא היה תור - התנועה זרמה.
15:00: כאשר הגענו לקלנדיה, ספרנו תור של 8 אוטובוסים ממתינים בכיכר הצפונית. בתוך המחסום היה המון אנשים - שלושה תורים מלאים בסככה הצפונית וגם בשני המעברים הפעילים (2 ו-4), בערך 200 איש. טלפנו למוקד והחיילת שענתה הבטיחה לבדוק מה קורה. ליתר בטחון גם טלפנו למפקד המעברים, מהדי, אך לא הופתענו שהוא לא ענה והשארנו לו הודעה. איך שסיימנו להקליט את ההודעה, מהדי שלח לנו SMS קצר: "בדיון" אז סימסנו לו בחזרה על המצב במחסום. קבלנו ממנו תשובה: "בטיפול" ועוד לפני שהספקנו להגיד תודה כבר פתחו מסלול נוסף והכול התחיל לזוז!
15:35: התורים נגמרו, גם בסככה וגם במעברים הפנימיים. החלטנו לבקר במחסום עטרה ואח"כ לשוב לקלנדיה. למרות שהתנועה בכביש הייתה כבדה, עברנו בליל ללא עיכובים.
16:00: כבר שעלינו ברגל את הגבעה ראינו שאין תורי מכוניות משום כיוון. במחסום ניגש אלינו חייל אחד וביקש בנימוס לעמוד בצד כדי לא להפריע לתנועת המכוניות. הוא הציב אותנו ממש בתוך המחסום ונשאר לדבר אתנו. ליחס ידידותי כזה מזמן לא זכינו. הוא סיפר על ניסיון יחידתו בעזה ואיך בתור חובש הוא טיפל גם בפלשתינים פצועים. כמוכן סיפר שקציני יחידתו מקפידים להדריך את החיילים כיצד לפנות בנימוס לפלשתינים. ובאמת לא נצפו בעיות במחסום. החיילים לא הפריעו והתנועה המשיכה לזרום.
17:00 עד 16:30: חזרנו למחסום קלנדיה. כשהתקרבנו למחסום ליל נתקענו בתור ארוך ואטי של 40 רכבים שזחל במעלה הגבעה. לקח לנו רבע שעה להגיע למחסום שם החיילים הודיעו לנו שיש זריקות אבנים ובקבוקי תבערה בהמשך הדרך. הבנו שלא נגיע לקלנדיה אז הסתובבנו וחזרנו דרך חיזמה לירושלים.