בורין (יצהר), בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ד' 25.2.09, אחה"צ

צופות: 
רחלי ב.א., שרון ל., ריקי ש. (רשמה)
25/02/2009
|
אחה"צ

 

אנחנו בדרך.  המכונית של נאדים חולפת על פני הכפרים והנוף שבדרך, ורחלי מעירה, שהירוק לאחר הגשם הופך את הנסיעה לנסבלת יותר. כדבר השיר:  "היאוש נעשה יותר נוח".


14:50 צומת זעתרה/תפוח 10 מכוניות

15:00 בורין/יצהר - מחסום זמני 6 מכוניות חונות בצד.

15:10 בית פוריכ:
מכוניות עוברות לשכם וממנה ללא הפרעה. צילמנו במקום כלבים אוכלים גוית חמור, לא נעים אך טבעי.
הפילבוקס במקום לעומת זאת אינו טבעי כל כך.  החייל נזעק להודיענו,שאסור לצלם בשטח צבאי, במקום לענות לו התחלנו לראיין אותו על הרגשתו במחסום. הוא התרצה בעניין הצילומים אך אמר, שאת הדברים שהוא חושב הוא "שומר לעצמו בבטן". שרון, כשועלת מחסום ותיקה ממני חשבה שבעצם הוא לא חושב כלל, ולכן אין לו מה להגיד. אני העדפתי לפרש לקולא.


חווארה
כשהגענו פגשנו במתנדב שוויצרי היושב בינון, שסיפר כי ב-11:00 בבוקר ראה שוטרים מכים פלסטיני ומשכיבים אותו על הכביש.  והוא ראה אותו שוכב על הכביש מוקף שוטרים אך אינו יודע מדוע.

המחסום היה עמוס לעייפה באנשים.  הסתבר, שכל תלמידי בתי הספר עברו לשכם להשתתף בהפגנת תמיכה באבו מאזן. ובשעה זו היו בדרכם חזרה לכפרים.  בחור צעיר מן האחראים על הילדים פנה אלינו שנעזור לילדים לעבור. במחסום ההומניטרי לא ניתן להם לעבור . מפקד המחסום והמת"ק דרשו שיביאו ת.ז. של אחד ההורים.  גם המוקד שהתקשרנו אליו הציע פתרון דומה, שכמובן לא היה פתרון כלל.  לא הועילו כל הפניות והילדים נאלצו לעמוד במסלול הרגיל ושם זיהו אותם באמצעות  תעודות הלידה שלהם.למותר לציין, שהמסלול הרגיל היה עמוס באנשים שחוזרים מעבודתם.
היו במחסום כ-70 ילדים. ביקשנו שיקדמו אותם ויזרזו את המעבר, או שיניחו להם לעבור במסלול ההומניטרי.
כל הנוגעים בדבר שעמדו במחסום הגיבו בחוסר סבלנות בעיקר רב סמל אחד שעלה על כולם בגסות רוחו. עמדנו במסלול העובר אל תוך שכם וסביבנו ילדים וצעירים שכבר הצליחו לעבור וחיכו לחבריהם. הוא גרש את המחכים (שעמדו מחוץ למחסום ולא הפריעו לו או למעבר אנשים). " מאיפה באו כל אלה, ייללה רוחו, רוחו מן הון" צרח בערבית עילגת.
אמרנו לו שיירגע וידבר יפה. ותשובתו היתה: "יללה שיעופו מפה הם לא באים לי טוב בעין." בינתיים שום דבר לא התקדם בעניין הילדים. שכנענו אותם לעבור לתור הרגיל כדי לא לבזבז זמן. אבל הם החליטו כנראה למחות והתחילו לעבור שוב ושוב במסלול ההומניטרי ושוב ושוב הוחזרו החוצה לכיוון שכם. בעוד חבריהם צורחים וצועקים ומגבירים את ההמולה. בסופו של דבר עברו הילדים במסלול הרגיל, מלבד אחד ששכח את תעודת הלידה בבית. ילד צנום כבן 13-14 היה צריך לחכות עד שאחיו יסע לעוורטא (בהסעה) יחזור ברגל (מהלך כשעה בכביש) ויביא את תעודת הלידה שלו. וזאת לאחר שחיכו שם שעתיים ומעלה ממילא.  הבנתי שבממלכת מחסום חווארה  א י ן  י ל ד י ם  פ ל ס ט י נ א י ם. מחסום חווארה מכיר בתינוקות או בקטנים המלווים באבא ואמא . ילדים בין 12-13-14 הם בהגדרה מסוכנים, בעיקר כשאינם נושאים דרך קבע את תעודות הזהות של הוריהם. בשפה המכובסת המוכרת לכולנו  הרי תמיד מדובר ב "צעיר פלסטינאי" גם אם הוא בן10 וגם אם יורים בו ואולי בעיקר כשיורים בו, או להבדיל צועקים עליו במחסום.

בתוך ההמולה מספיקים החיילים במחסום לעקוב אחרי היוצאים לשכם ולפחות פעמיים פצחו בריצה ועכבו שניים שהוכנסו לצינוק.

תור המכוניות משכם:

15:20   60 מכוניות

16:30   24

16:55    38

בתחילה התנהלה הבדיקה בעצלתיים, אך לאחר מכן זרזו אותה מעט והמצב השתפר.

הערב ירד והנער עדיין חיכה לאחיו ולתעודת הלידה. המתנדב השוויצרי נסה אף הוא לדבר עם המוקד שלו, אך ללא הועיל. 
לפני שעזבנו נגש אלינו אחד הפועלים העוברים במחסום. הוא מגיע מכיוון שכם ב 04:00 בבקר.

המחסום צריך להיפתח ב 5:00 הוא וחבריו מקדימים כדי לעבור מהר ולהגיע להסעה שלהם. לפועל אישור עבודה בישראל. המחסום אינו נפתח בזמן,  וכך יוצא שהם מחכים כל בוקר שעתים ויותר עד שמצליחים לעבור ולהגיע להסעה שלהם. נתנו לו את מספר המוקד והצענו לו להתקשר בכל פעם שהמחסום לא נפתח בזמן.