בית איבא, מעבר תאנים, ענבתא, קלקיליה, שבי שומרון, יום ב' 9.2.09, בוקר
קלקיליה 06:45שקט בקלקיליה. שני חיילים בודקים רכבים נכנסים ושני חיילים בודקים רכבים יוצאים. אחד החיילים קורא בספר. רק חלק מהמכוניות נבדק, בעיקר מכוניות עם לוחות רישוי ישראליות שנכנסות לשטחים.אנחנו עוזבות ב-07:00
בית איבא 07:30
גם כאן שורר שקט. אנחנו מתמקמות במעבר להולכי הרגל והקצין הממונה בא לקראתנו ומציג עצמו. הוא מאוד נעים הליכות ומקצועי ומבקש מאיתנו לגשת אליו ישירות ולא לחיילים, מתחתיו אם יעלו בעיות או שאלות. כלבן והכלב המלווה אותו בודקים באקראי כלי רכב. אנחנו עוזבות אחרי שעה עם מעט מידע לדווח.
שבי שומרון 08:35נסענו לאורך הכביש להיות בטוחות שהוא פתוח לתנועה. ישנה נוכחות צבאית במקום ומכונית משטרה פלסטינית חונה בצד הדרך. נראה שהחיילים מדברים עם השוטר הפלסטיני ואז מכונית המשטרה נוסעת לדרכה. התנועה זורמת בחופשיות עם מעט בדיקות.
ענבתא
שורה של מכוניות מכיוון טולכרם עוברת דרך המחסום ללא בדיקה. החיילים לא נחמדים אלינו ומתעלמים מאיתנו. שום דבר מיוחד לדווח.
מעבר תאנים 09:30
כרגיל, אנחנו מבקשות מהחיילים לפתוח לנו את השער כדי שנוכל לעבור לא-ראס. נאמר לנו ש"הנושא בבדיקה". חיכינו 5 דקות ליד השער ללא סימן שמישהו בא לפתוח לנו. ניגשתי לדבר עם החיילים במעבר וחקרו אותי בנוגע למחסום ווטש. אחד החיילים מעיר לכיווני הערות סקפטיות לגבי הארגון והשאר מתעלמים ממני. כשחזרתי על בקשתנו לפתוח לנו את השער נאמר לי שהם עדיין מחכים לאישור. שוב ביקשתי שידברו עם הממונים והתשובה שקיבלתי היא שעלינו לחכות כיוון שהם אוכלים עכשיו. אנחנו מחכות עוד 15 דקות ואז מישהו מגיע עם המפתח. בא-ראס יש שיירה ארוכה של מכוניות שמגיעות משני הכיוונים. נראה שרק שני חיילים בודקים מכוניות והשאר בהפסקה. כל המכוניות נבדקות, מה שמאט את קצב ההתקדמות וגורם להמתנה ממושכת.
היחס אלינו הוא עוין. אנחנו יוצרות קשר עם המוקד ההומניטרי בשביל למצוא מישהו שיתערב בנעשה ולא מקבלות עזרה. מסתבר שהגיעה יחידה חדשה לאזור והם מתנהלים בנוקשות, "בהתאם לכללים". הם מתעלמים מכל ניסיון שלנו לשפר את הטיפול בתור המכוניות הארוך. אנחנו עוזבות בנסיעה לעבר קלקיליה כיוון שאין לנו חשק לחכות עוד 15 דקות עד שמישהו יבוא לפתוח לנו את השער. ליד קלקיליה אנחנו שומעות שהתנועה כבדה, אבל עד שאנחנו מגיעות למחסום העומס משתחרר.