אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ג' 17.2.09, בוקר

צופות: 
ענת ט., שירה ו. (מדווחת)
17/02/2009
|
בוקר

07:00 שיח' סעד

\
תור בינוני השתרך בכניסה למחסום, והמעבר היה איטי אך זרם. כשהגענו, הורה לנו חייל המג"ב (מ. המוכר לנו מביקורים קודמים כבעייתי ביחסו אל העוברים) שלא לעלות אל מקום התצפית הקבוע, בתוך השכונה סמוך למחסום. ביקשנו שיסביר מדוע והוא הסביר שזה הוראות של המ.פ. הסברנו לו שאנחנו תמיד עוברות, והוא התעקש. חילופי הדברים על שפת הקרוסלה נעשו באווירה לא נעימה, וכשהתחלנו לעשות טלפונים כדי לברר את העניין הוא ביקש מאיתנו שנעמוד מחוץ למחסום. סירבנו, כי ראינו בכך ניסיון לפגוע בזכותנו לעשות את תפקידנו (אנו חושבות בדיעבד שייתכן שהיינו צריכות לוותר בנקודה זו ולזוז הצידה).

בינתיים, בשל העיסוק בנו, הצטבר תור נוסף ונ. (כך הוא מכונה במחסום בקרב הפלסטינים) לא כל כך היה בשליטה. בשלב מסויים גם ניסה לטעון שהוא לא מעביר אף אחד עד שלא נזוז, אך מהר מאד החיילים האחרים המשיכו להעביר אנשים. כל הסיפור לקח דקות ספורות, ונ. הודיע לנו שיש לנו אישור לעלות לנקודה הרגילה. עלינו, ובשלב זה סגרinfo-icon את המעבר משום שהעוברים התגודדו בתוך כלובי המתכת והוא סירב להעבירם עד שלא יזוזו לשפת הכניסה לשרוולים וישאירו אותם ריקים.

העוברים סירבו והתחילו לצעוק עליו והוא צעק בחזרה. היה קר למדי וטיפטף גשם. היו עשרות אנשים במקום (כ-50 להערכתי). למקום הגיע קצין בשם י.  שבאווירה נעימה הצליח להזיז את האנשים אחורה (אך לא עד שפת המחסום) והחל להעביר אותם. במקביל, גם ביקש מכל ילדי בית הספר שיגיעו ופתח להם תור נפרד בו העביר אותם באפן זריז יותר. התנהגותו היתה מרשימה ביותר. לאחר דקות ספורות נעלם התור. דיברנו אחר כך עם י. ושיבחנו אותו על התנהלותו, תוך הטחת ביקורת קשה על תפקודו של נ. ניסינו גם לשוחח עם נ.בצורה נעימה  ולהסביר לו שהיה חוסך זמן ו"עצבים" אם לא היה מתנהג כך לפלסטינים, אך ללא הועיל לצערנו.

08:10 מעבר הזיתים

שני שרוולים פעילים ותנועת העוברים, שאינם רבים, זורמת.

09:00 ואדי נאר

התנועה זרמה. טרנזיט שעוכב לדברי הנוסעים כחצי שעה שוחרר לאחר שניתנו כמה זימונים לשב"כ לחלק מהנוסעים בו. נראה שזו היתה סיבת העיכוב.