בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ש' 14.2.09, אחה"צ
מגרש חניה מלא במוניות, בעלי הדוכנים מוכרים שתיה וממתקים ,מנצלים את פסק הזמן בו החיילים לא מגרשים אותם.
ליד המוניות אנשים מחכים לפעמים הרבה זמן עד שהרכב יתמלא ויצא לדרך, מה שמזמן לנו שיחות לרוב.
בין הגדרות ומאחורי הקרוסלות עומדים האנשים ומחכים לפקודה לעבור הקרוסלה ולהיבדק גוף,מטען ותעודות. אנשים ממוינים לפי מין וגיל או כפי שכתבה ריקי בדוח מיום 11/2 המיוחדים והרגילים. הגברים הצעירים מחכים הרבה זמן וסופגים את מירב מנות ההשפלה והביזוי מפי החיילות הממוגנות בתוך הבודקות. ולא רק הם היום, החיילת שמכריזה על ההתקדמות בתור הנשים והמבוגרים לא מפסיקה לצעוק על האנשים ומורה להם לחזור אחורה בגערות ארג'ע לוורא ולא, היא מפסיקה את הבדיקה ,ואכן היא מפסיקה. אחד האנשים מעז ואומר שאין לאן להידחק אחורה והיא צועקת "סתום את הפה או שאתה רוצה לחזור לסוף התור", נשמעת נהימת מחאה מכל האנשים ואז מתערב המפקד ופוקד גם הוא לסתום את הפה. כך כל הזמן.
קשה לעיתים לשמוע מה מתרחש דרך הבידוד של הגדרות הכפולים והשטחים העקרים ביניהם.
בבוקר אותו יום קראתי באתרים פלסטינים "ופא" ו"מען" שיתנו לפלסטינים מישראל לעבור לשכם ובחזרה ברגל וגם ברכב ישראלי החל מן היום שבת ה 14/02, אנחנו מגששות ושואלות את החיילים במסלול המכוניות אם נוכל לעבור ,הם לא יודעים ועם המפקד מתפתח השיח הבא
-זה רק לפלסטינים ממזרח ירושלים
-האם גם פלסטינים מחיפה יכולים
-אין דבר כזה פלסטינים מחיפה, אלא ערבים והם לא יכולים
עזבנו לבית פוריכ ושם אומר אחד משני החיילים שבמחסום שהמעבר לשכם ובחזרה חופשי חופשי לכל אחד, ומכוניות עם לוחית צהובה עוברות בשני הכיוונים אחר הצצה חטופה לתא הנהג
חזרנו לחווארה ביקשנו לעקוב אחרי הסיפור של מחמוד עוואד שהוכה קשות במחסום .הוא הותקף מאחור כשהחייל יצחק פשוט רוצץ את גלגלתו עם הכת של "אם16" אחיו של מחמוד ,נעים, נמצא זה שנים במחסום ועובד כסדרן מוניות. ביקשנו ונפגשנו בקרבת מקום עם מחמוד ובני משפחתו.
הפגיעה של מחמוד היא פגיעה מוחית קשה, חייו ניצלו הודות לתושיה של שני אחיו שהיו באותו רגע במחסום וממש חטפו אותו מן הרצפה והסיעו אותו מהר לשכם שם עבר ניתוח מסובך. הסיפור כבר סופר בדוח של דבורה א. מאותו יום,ובדוח של איה משבת ה31/01 מעט הופיע בעיתונות, ו"בצלם" בקשר עם המשפחה.היום גם פגשנו אותו. הכאב עליו גדול, הוא התעורר מן התרדמת ,הולך על שתי רגליו אך יש לו פגיעה בתפקודי המוח והגוף וזקוק לשיקום אינטנסיבי שיקבל ברמאללה לעת עתה.משפחתו לא משה ממנו ובכל צעד שלו מלווה אותו אחד מאחיו או אחייניו הבוגרים. משפחה דואגת ודואבת ומעוררת הערצה , אני מספרת שוב חלק קטן מן הסיפור ,איה תכתוב דוח מלא עם צילומים.
אני אישית מקווה שמי מאותם אנשים שלא רואים בפלסטינים אנשים יקרא ויתהפך לו משהו והמפגש עם המשפחה נותן מעט קצת תקוה לעתיד שחור פחות
סמוך לבסיס הצבאי בחווארה, רואים חפירות וסוללות אדמה,השמועות אומרות שאולי כביש תחתי, מקביל לציר מדיסון.
ביציאה חזרה מבית פוריכ רכב צבאי צד שתי מכוניות פלסטינית שנסעו על הכביש האסור, לא עצרנו ,ראינו שפורקים חבילות מן המכוניות
לאורך כביש 60- בזעתרה טור מכונית ארוך לכיוון דרום
בתורמוס עיא ,שם גרים פלסטינים עם יותר כסף חודשה הכניסה לישוב,נסלל מסלול מסומן יפה ומשני צדיו שורות דקלים
ביציאה בסינג'ל דרומית להתנחלות עופרה זרוע חוסמת היציאה מן הכפר, מעולם לא הוסרה.