בית איבא, יום ה' 19.2.09, אחה"צ
הרהור: האם ניתן להתרגל לכיבוש?
15:48 3 עמדות בדיקה להולכי רגל המבקשים לצאת מנבלוס. 2 עמדות בדיקה לרכבים יוצאים.הנכנסים לנבלוס לא נבדקים.
גברים שהגיעו באוטובוס מכיוון נבלוס מורדים ונשלחים לעבור את המחסום רגלית. הנשים נשארות ישובות. חיילת עולה אל האוטובוס.
16:03 – גבר צעיר, ככל הנראה סטודנט (על פי המחברות והצ'ימידן) מגיע לעמדת הבדיקה. המגנומטר מצפצף. הוא מוחזר לאחור. חולץ את נעליו, נדרש להציגן למ.צ. הוא מראה את הסוליות. נועל את הנעליים. הת.ז. בינתיים אצל המ.צ.. או.קי., במבחן הגוף הוא עומד. עכשיו עליו להוציא את הבגדים מן התרמיל. עוד בגד ועוד טי-שירט מוצגים למ.צ. גם במבחן הזה הוא עומד. עכשיו מוחזרת לו הת.ז., על הבגדים. הוא אוחז בת.ז. וחובט אותה על הדלפק בזעם כבוש. מכניס את הבגדים לצ'ימידן, אוחז את חגורת המכנסיים בידיו וממהר להתרחק מהמחסום, פניו סמוקים, נמנע מליצור קשר עין עם אנשים אחרים. חוויה משפילה.
בינתיים גילינו שבסככת המעוכבים נמצא גבר. הוא משוחח בטלפון. מאוחר יותר ראינו כי שוחרר. לדבריו עוכב כשעה. הוא 'זוכה' לעיכוב בכל פעם שעובר, לא ברור לו מדוע. מסתבר שכבר שוחח עם מיקי פ. על המקרה שלו.
ונ., חייל מירושלים שציציותיו משתלשלות מחוץ למכנסיים, יזם שיחה איתנו, משוכנע בצדקת הדרך בעקבות ההבטחה האלוהית ולא מבין מה כיבוש פה.
17:15 – עזבנו.