ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 1.2.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
קס ו., סוזן ל
01/02/2009
|
אחה"צ

סיכום:
המשפט "לא איכפת לי" חזר מספר פעמים במהלך היום. יש משהו באוויר? לנגר פלסטיני, שרק רוצה להמשיך במלאכתו, "לא אכפת כהוא זה מהבחירות". התגובה של חייל מילואים לגמר טורניר הטניס באוסטרליה היתה דומה, ומובנת יותר. חייל מילואים אחר, שהתעקש לנהל שיחה על עזה, הבהיר לנו עד כמה "איכפת לו" מחייו של אדם אחד (ישראלי) לעומת חייהם של הרבה (ילדים) פלסטינים. חוסר האכפתיות הזה לכל מה שאינו ה'אני' מדגיש את האדישות לסבל של אחרים. בנוסף, נדמה שהכובש והנכבש שניהם שותפים לאיזו תחושה מעומעמת של פחד, חרדה ותחושה של אסון קרוב.   

מחסום קלקיליה 13:15

גם השבוע, כמו השבוע לפניו, עובדים שני טרקטורים צהובים על הכשרת שטחים על הגבעה הסמוכה להתנחלות 'צופין', בקרבת חומת ההפרדה. אנחנו נוסעות לכיוון המחסום ורואות שכל כלי הרכב שעוברים משני צידי המחסום נבדקים ביסודיות. אין בעיות תנועה בשום כיוון. מפקד המחסום ניגש מייד להגיד לנו שאנחנו חוסמות לו את טווח הראייה ומפריעות לו לעקוב אחרי המתרחש כשאנחנו עומדות במקומנו הקבוע (הפעם לא נאמר לנו שאנחנו מסכנות את עצמנו, כמו בפעם אחרת).


 
מחסום ענבתא 15:45
אין תור להיכנס לטולכרם, אך התור ביציאה ממנה ארוך מאוד. חיילי מילואים, שנדמה שהם משוחררים יותר לגבי התפקיד שלהם, מקפידים לשאול כל נהג מכונית מהיכן הוא מגיע. נהגי מכוניות עם לוחית צהובה (ישראליות) נשאלים גם מדוע הם שם. התור נשאר ארוך ארוך.

 
מחסום ג'וברה 16:00
כמעט ואין תור ביציאה מהשטחים הכבושים. המכונית שלנו נבדקת ביסודיות, כולל המושב האחורי, תא המטען ותעודות הזהות שלנו. החייל הבודק הוא אותו חייל משבוע שעבר ואליו מצטרף מתנדב צעיר, שלדבריו מבלה את זמנו בשטחים הכבושים פשוט בשביל להימנע מלגור עם ההורים.
ליד עמדת השמירה אנחנו מבחינות בעורכי הדין של מחסום ווטש. נראה כאילו שוב חזרו בידים ריקות מהיועץ המשפטי של יהודה ושומרון. הפעם השומר פותח את השער בזריזות, אבל מתעקש שעם חזרתנו מא-ראס, נקרא לו. "אני אבוא כשאשמע אתכם. או אולי תתקשרו למפקדת הקישור!" מה אכפת לו?! כשאנחנו שבות מא-ראס, שוב אנחנו צריכות להמתין זמן רב. אנחנו מצפצפות וקוראות ובסוף פותחים לנו. הפעם חיכינו עשר דקות פחות משבוע שעבר, עדיין לפחות חמש דקות.

 מחסום א-ראס 16:10
ארבעה חיילי מילואים נינוחים למראה מאיישים את המחסום. אף אחד מהם לא נמצא בצד הדרומי, שם יש בור גדול במרכז הכביש שהתמלא במי בוץ עכורים. החיילים מחטטים בתאי המטען של רכבים פרטיים ומוניות.
כמו-כן, בא-ראס אנחנו מבחינות בטנדר כחול ללא גלגלים או חלונות. דבר לא נותר ממנו, כמו רכבים שלפעמים רואים נטושים באיזה רחוב. מה הסיפור? "השתמשו בו להעביר שוהים בלתי חוקיים לתוך ישראל." אנחנו מקשיבות ובתדהמה. הרי לא יתכן שמישהו נהג בגרוטאה הזאת! אבל מה אכפת לחיילים? בשבילם זה עוד סיפור - הם שומעים אותו וחוזרים עליו מבלי לשאול שאלות.